לילה. רוחות החורף שוב נושבות, מרעידות את האוויר החשוך. טיפות
הגשם מתחילות לרדת וכמעט מייד מתחזקות ומכות באדמה ובגגות
המכוניות, מרטיבות את עצי הברוש אשר רוקדים בעוצמה מצד לצד
ומאיימים לנפול. אני שוכב במיטה, מרגיש בגופי את נעימות המצעים
וניחוח מרכך הכביסה אשר עולה מהם. הבית נראה מרוקן ברעש חיכוך
העלים והחלונות המתדפקים ובדממת החדרים.

בלילה חזרתי הביתה, הסלון היה מוצף מים מהגשם שחדר דרך החלון
הפתוח וערימת הכלים חיכתה לי במטבח. סיבנתי את הכוסות והצלחות,
את המחבת והסכו"ם, נתתי למים החמים לזרום על ידיי בשעה ששטפתי
את הסבון. זרקתי את הבגדים המלוכלכים מרצפת חדר השינה לסל
הכביסה, ושטפתי גם את הכוסות ואת המאפרות עמוסות הבדלים שאספתי
מהשולחן בסלון, מהמרפסת ומחדר השינה. זרקתי לפח את שקית הבמבה
שהייתה על רצפת חדר השינה, את בקבוקי הבירה המרוקנים ואת
קופסאות הסיגריות הריקות. בדרך נתקלתי בקונדום זרוק על הרצפה
וגם אותו השלכתי לשקית האשפה. את המים בסלון ספגתי עם המגבת
שהייתה זרוקה על המיטה בחדר השינה. לאחר מכן החלפתי מצעים.

בשלוש בצהריים הסעתי אותה לתחנה המרכזית. נסיעה ארוכה בתוך עיר
קטנה, עמוסת רכבים. דיברנו על דברים חולפים וגם צחקנו מעט. אני
אגיע למשרד בשלוש וחצי, חשבתי לפני שפניתי ימינה כדי לא להיתקע
בפקק. לפעמים אני לא יודעת מה עדיף, היא שאלה, לנסוע בתוך העיר
או לנסוע על כביש מהיר. על כביש מהיר, עניתי מייד.

לקראת צהריים הסתכלתי לכיוון דרום מערב, ראיתי את ענני הגשם
מעל הים והרגשתי את הרוח על פניי. היום החורף יגיע, אמרתי לה
ולקחתי עוד וופלה, עוד מספר שעות הוא כאן.

בתשע בבוקר היא העירה אותי, היא ישבה על המיטה ישיבה מזרחית,
פקחתי עיניים וראיתי אותה מקולחת ויפה, חיבקתי אותה והנחתי את
ראשי על ביטנה, שיערה הרטוב טפטף על פניי. היא צחקה. אני
מתעורר, אמרתי לה ועצמתי את עיניי לעוד מספר רגעים, וקמתי
להכין לנו קפה.

בשש בבוקר הייתה זו משאית שהעירה אותי, נעמדה ממול לחלון
והרעישה, צליל חזק שהיה נדמה שנמשך לנצח. הרגשתי כאב חד בראשי
וראייתי הייתה מטושטשת משינה. רציתי לקום לסגור את החלון ולא
היה לי כוח, ניסיתי לכסות את ראשי בכרית והצליל לא פסק,
הסתובבתי לצד השני ועדיין שמעתי את טרטור המשאית. כעבור חמש
דקות הרעש נפסק ונרדמתי.

בשתיים בלילה ישבתי בסלון ואכלתי לחמנייה יבשה עם חומוס, שתיתי
שלוש כוסות מים ברצף, משום שהייתי צמא. סיימתי את ארוחת הלילה,
פתחתי חלון ועישנתי סיגריה. האוויר עמד באוויר והיה לי נעים
בתחתון הלבן. הספה הבלויה בסלון גירדה בגבי, ולכן רכנתי קדימה.
שמתי את הצלחת בכיור, בין הכלים המלוכלכים, התקלחתי ונכנסתי
למיטה. במשך שעה חיבקתי את הגוף החם והשליו ששכב מתחת לשמיכה,
ורק בשלוש וחצי נרדמתי.

שכבתי במיטה ובהיתי בטלוויזיה, ניסיתי לנחש את תכולת ארון
המטבח ואת תכולת המקרר, הצמדתי בראשי פרטי מזון שונים אחד
לשני, אך לא הצלחתי למצוא צרוף שיתמרץ אותי לקום מהמיטה וגם
הרצון לשטוף את עצמי לא הניע אותי להזיז את גופי. הסתובבתי
אליה והבטתי בפניה הרגועות. שלחתי יד ללטף את רגליה ואת בטנה
החלקה, הרגשתי את חום גופה, נצמדתי אליה עם גופי וחיבקתי אותה
בשתי ידיי ומייד חזרתי לטלוויזיה. לא נרדמתי ולא היה דבר לראות
בטלוויזיה, לכן כיביתי אותה והלכתי למטבח.

באחת בלילה היינו מוטלים על המיטה, מתנשפים ועייפים. הדלקנו את
הטלוויזיה וחיפשנו משהו לראות. הייתה תכנית מצחיקה שהיא אוהבת
והיא ביקשה שאשאיר אותה עד שהיא נרדמת.
אני רוצה להתקלח, אמרתי, תחכה עד שאני ארדם ואז תעשה מה שאתה
רוצה, היא אמרה בקול חמוד ועייף.
היא הסתובבה לצד השני ודיברנו מעט, חיבקתי את גבה. כמעט מייד
היא נרדמה ואני נשארתי עם הטלוויזיה.

אני צמא, חשבתי לעצמי ונגעתי בה בתשוקה, נשיקה על שפתיה לימדה
שגם היא צמאה. שכבנו צמודים, ערומים, מתפתלים וגונחים, הנאה
וכאב. לפתע נדמנו, ואת הקונדום זרקתי על הרצפה וחזרתי לחבק את
גבה, כעבור דקות אחדות שוב התחלנו וכמעט מייד הפסקנו.

הסרתי ממנה את החוטיני האדום והבטתי לתוך עיניה, שלא אמרו דבר.
ליטפתי את פניה, ונשכבתי מעליה. תשים קונדום, היא ביקשה,
והוצאתי מהמגירה קונדום ששרון קנה פעם וביקשתי ממנו לנסות.
נישקתי את ביטנה והיא משכה אותי אליה.

כששמעתי את הדלת נטרקת קמתי מהספה ועברתי למיטה. היא ישבה על
כסא. הבטתי בה מעט עד אשר היא הסתכלה חזרה, הושטתי את ידי והיא
תפסה אותה, משכתי אותה אלי למיטה. היא נשכבה לצידי. למה את
שוכבת רחוק ממני, שאלתי. משום שאני מפחדת ממה שיהיה, היא ענתה.
הבטתי לתוך עיניה וחייכתי, אני מבטיח שלא נשכב הלילה, אמרתי.
היא קירבה אליי את גופה והניחה לידיה לחלוף על גופי, אחזתי
אותה בשתי ידיי וחיבקתי חזק.

בעשר בלילה ישבנו מעט שתויים ושמענו מוזיקה חזקה. גם שרון ישב
איתנו, שנראה היה שמאוד נהנה. הייתה שיחה משעשעת בינה לבינו,
אני ישבתי על הספה בצד וכתבתי מספר מילים על הדף. הרמנו עוד
כוסית והם אכלו במבה, אני הבטתי בשרשראות הצדף והמגן דוד שהיא
ענדה לצווארה. אחר כך העברתי לשרון את השיר, אתה מביך אותי,
הוא אמר, צחקתי, הוא העביר את השיר אליה וגם היא הייתה נבוכה,
אך לא אמרה דבר. רמזתי לשרון ללכת, הוא מייד הלך.

בשבע בערב אספתי אותה מהתחנה המרכזית. היא כבר חיכתה לי עשר
דקות עד שהגעתי. לבשה ג'ינס קטן שהיה צמוד על גופה וגופיה
שחורה, הבטתי בה בשעה שניתקה את הפלאפון ונכנסה לאוטו. אנחנו
מתחילים היום לעבוד על הספר שהחלטנו לכתוב ביחד, חשבתי לעצמי
והרגשתי גאווה. משהו שהוא שלנו, מהימים שעברנו ביחד, מאהבה
מטורפת שהותירה אחריה רק מילים ופגישה שנחשכת בערב חמים.
התחלנו לנסוע לכיוון ביתי, הסתכלתי על הרחובות של דרום תל אביב
ושנאתי אותם, את הבתים הישנים שאבן מתפוררת בהם, את הסורגים
חסרי החן, את הדוכנים שהועמדו על המדרכה בצד הכביש הראשי
ושתנועת האוטובוסים הכבדים מכסה אותם בענן עשן שחור. שרון יבוא
עוד מעט, אמרתי לה, והיא שמחה. כשהגענו מצאנו חנייה ליד הבית,
למרות שלא האמנתי שנמצא. ישבנו במרפסת ושתינו קפה, מביטים
באנשים עוברים ומכוניות נוסעות. בשמונה שרון הגיע, ואני דאגתי
שאין לנו הרבה זמן, כי בטח היא תחזור לירושלים באוטובוס של
שתים עשרה.

כעת רוחות החורף שוב נושבות, לראשונה השנה, אך היא ואני כבר
עברנו המון רוחות קרות וחזקות בירושלים ובתל אביב, בחורף שנת
2001, לפני כבר ארבע שנים.






תל אביב

15 דצמבר, 2005