ואיך את נראת?
אני מסיים לשטוף עוד כוס
ומניח על מתקן הכלים
אולי את גבוהה?
אולי עם כתפיים רחבות?
אני תופס את הסמרטוט
ומעיף את הלכלוך לתוך הכיור


את מביטה בי
ואני כמעט מצליח לראות
את תווי פנייך
כשמכונית ישנה
מסנוורת אותי


אולי עינייך ירוקות?
ושדייך קטנים ורכים
ופיטמות ורודות מזדקרות
במגע ידי


אני מתיישב נוטף זיעה
על המיטה המלוכלכת
מוריד את כיסויי הכריות
בתנועה מנוונת
אני נאבק במצעים העקשניים
בידיים נרפות
ומקומטות


הגן היה ירוק
והים רחוק
אך גליו נשבו לנו רוח
שהפיח חיים בוורדים
אני עוד זוכר


אני מנסה לישון
ורק לדקה או שתיים
מוחי מעט מתרוקן
אך מיד מתמלא
כקיטור עצבני
שממהר להגיע למקום
שממנו החל
רק בשביל לסיים
עוד סיבוב
שמיד שוב יחל


ומבטך
זכור לי שלא היה נפלא ממנו
מעולם
על אף שאיני מצליח שוב לראותו
והפשפוש העיקש שאינני מפסיק לנסותו
בתוך זכרוני
גם אין בכוחו
לגלות לי איך את נראת


והימים שחלפו
כמו צל העצים על גופי
כששכבתי במושב האחורי
של האמריקאית החדשה של אבי
השכיחו ממני שפעם
ניקיתי את חדרי
והתעטפתי במיטב לבושי


והלילות שנגוזו
כמו מסיבות החברים
שנבנו מקירות הצחוק
בין נגיעות וטעם מתוק
השכיחו ממני שפעם
אלפי פרפרים ניגנו בבטני
כששמעתי כיצד
צעדייך התחזקו על השביל המוביל לביתי
בבואך אליי