גיל בר / בדידות פעם אחרונה |
ליל שגיונות בהתנפצות למציאות,
כשהחמה תחלחל אל תוך האדמה,
אור בדמות אישה יטע,
נחת בליבי.
זרועות ירכיים וראש,
קול תנועה ורוך,
לא מיטה קרה,
בדידות פעם אחרונה.
על כנפי הרוח,
חוזרת אהבה,
ממקום רחוק מארץ חדשה,
אל גופי הגווע בתוך האדמה.
ערב רך לאור נרות,
שפתיים בנגיעה מתמלאות,
אושר כמרבה רגליים,
מזדחל אל הסדינים,
אין מקום כאן לבדידות,
פעם אחרונה - שלמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|