אופטי מיסטי / כל שיכלתי |
היה כשתיקה פתאומית
העיניים רצו שאשמור לך
מילה שתחשוף את כוחי
אל תבכי כי אין זה יאה לך
לפרוץ בשטף דמעות
הריאות מתרוקנות, והלב מתפוצץ
וממך יותר אין מנוס
הדמעות מתוקות הן מיין
הנשק הוא פה וחלום
המגע מחוספס, אך עדיין
שוטף את הגוף, הוזה באדום
ועדיין בורח מכל שהיה
לוקח, שוכח, את עוד הזיה
אל תפתחי תיבות לשווא
אין שום מטמון אגדי של זהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|