אני שונאת לבקש קצת יותר,
או להתאמץ קצת יותר,
אבל אני משקרת לעצמי בכל פעם מחדש, שאני מכריזה על זה
הרי תמיד אתאמץ קצת יותר...
כולנו כך לא?
כולנו שותקים מבפנים, הכל נראה אצלנו בקור רוח;
תנועות ידיים זורמות, העיניים קורצות, החיוך מודבק נאות...
אצל כולנו זה בקור רוח בשלווה שלנו
לא רואים מסביבנו.
אני שונאת לשקר לעצמי,
לכן הפסקתי לשקר.
הדס קצת מגושמת,
קצת ביישנית,
קצת קופצנית.
קשה להתחיל לשקר מחדש,
קשה לחיות בקור רוח ואדישות, לשחק אותה
להיות מהחבר'ה... בפנים, או בחוץ אני משחקת את המשחק, שלי,
כפי שהייתי רוצה
בצורה הכי מתאימה לגופי ומוחי-
הכי מתאים בשבילי,
להיות עצמי.