הסתכלתי לו בעיניים. העיניים הירוקות, הגדולות שלו, העיניים
שאני מכירה כל כך טוב, העיניים שהייתי יכולה שעות רק לשבת
ולבהות בהן, הסתכלתי לו בעיניים, וחייכתי.. אבל משהו בעיניים
שלו היה חסר, הן לא נראו כמו תמיד, משהו בהן היה חסר לי, אבל
לא יכלתי להגיד מה, פשוט לא ידעתי...
זה שיגע אותי, אז המשכתי להתבונן לו בעיניים, ולהסתכל, ולהסתכל
שוב, לחקור כל מילימטר בעיניים שלו, לחפש מה שונה, מה חסר
שם... אבל לא מצאתי...
הוא כנראה הבחין שמשהו לא בסדר, אז הוא ליטף לי את השיער, ושאל
אותי אם הכל בסדר,
עניתי לו שכן, אבל בפנים ידעתי שלא.
המשכתי להסתכל לו בעיניים, כל מצמוץ שלו עיצבן אותי, הוא קטע
לי את קו המחשבה, ובילבל אותי,
ביקשתי ממנו להפסיק למצמץ כי זה מעצבן אותי, אז הוא צחק,
ומצמץ...
בהיתי כל כך חזק בעיניים שלו, שבכלל לא שמתי לב שהוא מלטף את
הראש לי, ומחייך אלי. הוא התקרב אלי, ונתן לי נשיקה על האף,
ואז הוא עצם את העיניים שלו וניסה לנשק אותי. לא יכלתי יותר,
במקום לנשק אותו בחזרה, צעקתי עליו: "מה אתה עושה?! למה אתה
עוצם עיניים?!"
הוא נבהל, מיד פתח את העיניים שלו והפסיק לנשק אותי.
שתקתי, והמשכתי להסתכל לו בעיניים.
הוא ניסה לפתח איתי שיחה, אבל לא הקשבתי לו. הייתי כל כך
מרוכזת בעיניים שלו, ולא הבנתי בכלל מה הוא אומר, כל מה ששמעתי
היה רק רעש מעצבן, שהפריע לי לבחון את העיניים שלו."אולי תשתוק
כבר?!" צעקתי עליו. אבל הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו, והמשיך
לדבר, משהו עם המילים "את", ו"לא נורמלית", לא התעמקתי במה
שהוא אמר וזה גם לא עניין אותי. כל מה שעניין אותי היו העיניים
שלו, אז התעמקתי רק בהן.
שעתיים ישבתי שם בחדר שלו, על השטיח, מסתכלת בעיניים שלו, בכל
פרט ופרט, עין ימין, עיין שמאל, עין ימין,עין שמאל. שעתיים
בהיתי בזוג עיניים, זוג שהכרתי כל כך טוב, ולא הצלחתי למצוא מה
חסר בהן...
הרגשתי שאני משתגעת, שעוד כמה דקות אני מאבדת את השפיות שלי.
החלטתי שנימאס לי, שאני לא יכולה יותר, העיניים שלו משגעות
אותי, ולא במובן הטוב.
אז אמרתי לו "זה נגמר, אני פשוט לא מסוגלת לשהות עוד דקה
במחיצתך, עם העיניים שלך".
נעמדתי על הרגליים, לקחתי את התיק שלי והתקדמתי לכיוון הדלת.
הוא הסתכל עלי, במבט לא מבין. הבטתי מבט אחרון בעיניים שלו,
וראיתי שהוא מתחיל לבכות, בכי של תינוק קטן, ושדמעות יורדות לו
מהצדדים של העיניים.
פתאום, נפל לי האסימון. הבנתי, חייכתי, וצעקתי: "הדמעות!!"
הדמעות, זה מה שהיה חסר לו בעיניים... בסך הכל דמעות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.