אמילי דורף / הפרח בגנה |
מין קונוטציה מוזרה שכזו.
וצבע אדום.
ודממה. וצחוק ילדים.
ובכי.
כמו פרחים, כמו ורדים,
שהיו ונבלו.
ויופיים מסווה הקוצים.
איתנים בתוך כד הזכוכית מקריסטל.
הוא היה שם ולא עוד.
העלים התפזרו עם הרוח.
הדממה צורמת,
ליבה נשבר.
והכד עומד מיותם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|