כבר יומיים שאני מבזבזת השראה!
וזה לא שהיא באה לי בקלות כל 24 שעות - לא ולא, היא מופיעה לה
רק בקיץ כשמתאים לה (אחרי הכל היא באמת טיפוס של מזג אוויר חם)
וכשסוף סוף היא מגיעה לי אין כוח לגרד את עצמי מהמיטה כדי
למצוא לי איזו חתיכת נייר או יותר פשוט - להקליד את מה שהיה לי
בראש ושעכשיו אני לא זוכרת.

אז עכשיו אני מחכה לה - אני ממתינה לה בשקט בשקט כדי שכשהיא
תגיע אני אהיה מוכנה. מה שאומר שאני הולכת לעבור עכשיו כמה
לילות לבנים.
זה יהיה כל כך מעצבן אם היא לא תגיע, כי בזמן האחרון אני פשוט
מרגישה כאילו אני מלקטת שאריות שלה - כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק
כשמישהו שותה כמה טיפות מים מגבעול של איזה צמח כדי שהוא לא
יתייבש למוות עד שהוא יגיע למקום אממ... שופע יותר - אם תרצו
לקרוא לזה ככה.
אוף שתבוא כבר הפוסטמה - אני מתחילה להיות עייפה והשוקולד כבר
נגמר לי ומי בכלל רוצה אחרי שוקולד לעבור לקפה?!