הבאתי אליו מברשת שיניים, מברשת שיניים אחת, של נסיעות, מעפנה
כזו עם לוגו של "אל על" עליה.
חוץ מזה כלום.
הוא אמר שאני מתנהגת כמו איזה חורנית, ושיכולתי גם להביא איזה
מברשת שנראית קצת יותר לאורך זמן, חשמלית לפחות.
אבל אני רק שתקתי והסתכלתי על הגומת חן שלו שלא ראיתי אותה
יוצאת כבר כמה חודשים.
היה איזה סרט בטלוויזיה, משהו ישן באמת עם הרבה שחקנים מתים
ותסרוקות מוזרות שנעלמו באבק של טלוויזיה מודרנית. ואתה ישבת
עם עיתון צבעוני ומקושקש, וקערה מלאה בגלידה.
אחרי הרבה ריבים עם עצמי יצאתי לעשן במרפסת, היה כבר חשוך וכל
העציצים זזו מצד לצד, מנחמים אותי על הקור הפתאומי.
לקח לי כמה דקות להבין שהעשן כבר לא יוצא מהסיגריה ושזה סתם
הבל פה.
ואתה יושב עם העיתון שלך, ואני שמה לב שהטלוויזיה מכובה, ובא
לי לעשות איזו סצנה, משהו כמו בסרטים, לצרוח עליך ולצאת בטריקת
דלת, ללכת ולבגוד בך עם ההוא שרודף אחרי כבר הרבה זמן.
אז אני הולכת לישון, וחולמת על נקמות מתוקות.
וקמה בבוקר לבוקר של מברשות שיניים של נסיעות, כאלו עם לוגו של
"אל על" עליהם, וריח של פלסטיק תעשייתי, ואתה כועס, כי אחרי
הכל יכלתי להביא איזו מברשת קצת יותר רצינית, חשמלית אולי.
ואפילו משחת שיניים לא הבאתי, אפילו לא מהקטנות, ואתה לא אומר
כלום ורק מסתכל עלי במבט מאשים.
ואיך אני אומר לך שאני לא יכולה יותר?, אני רוצה לצרוח, אני
רוצה לשבור את חדר האמבטיה הנוצץ שלך עם המברשות שיניים
שעומדות שם.
אתה לא אוהב אותי יותר, אני רוצה לומר לך, ובמקום, אני מצחצחת
שיניים, לבושה בטרנינג, ומחכה למשהו שיזעזע את העולם הזה,
שיציל אותי, משהו ששווה להביא בשבילו אפילו מברשת חשמלית.