תשמעו קטע קיטשי- כשאני מדברת עם האקס שלי (במיוחד במחשב, אני
וההתמכרות המוגזמת שלי לאינטרנט)- בא לי לבכות.
אני יודעת שזה בטח נשמע לכם דפוק, עצוב ופתטי, אבל זאת אני.
חזרתי הביתה היום מעבודה, בטרמפ שנתן לי הבוס החרמן והנשוי
שלי, שכל הדרך רק ניסה לשלוח ידיים ונכנסתי לדירה הריקה שלי.
מיכל, השותפה שלי הייתה איפשהו בשופינג מטורף, כנראה. היא
והכרטיס אשראי של אבא שלה.
הסיבה היחידה שמיכל גרה איתי, ועוד בדירה העלובה שלנו, זה פשוט
בשביל לעשות דווקא להורים המליאנים שלה. לא לגור בבית וחס
חלילה- לא למצוא בעל, להתחתן ולהביא להם 2 נכדים.
הסיבה שהיא משתמשת בכרטיס האשראי של אבא שלה היא פשוט מאוד כדי
לנסות לרושש אותו, למרות שהיא יודעת שזה לא יקרה (וגם בגלל שאף
פעם לא מזיק ללכת לקנות בגדים, בעיקר כשיש כרטיס אשראי
מנופח).
זרקתי את התיק על השולחן שאני ומיכל עשינו וצבענו בעצמינו
ונשכבתי על הספה המגניבה והגדולה (מאוד) שלנו, שההורים שלה קנו
לנו (טוב, לה) מניו יורק ("כי אי אפשר להשיג כאלה בארץ").
נורא התחשק לי לשחק אותה דארמה (מ"דארמה וגרג"! איפה ההשכלה
שלכם?!) ולעשות משהו מוזר וכיפי בטירוף בלי לשים זין על מה
שיגידו. אבל לא בא לי שום רעיון לראש.
פתאום צלצול בדלת. בטח מיכל.
פתחתי את הדלת ולפתע ראיתי את השכן מלמטה (מסתבר) ומיכל,
שנראית זוועה (מה שמאוד לא אופייני לה).
"מיכל? מה קרה לך?!" שאלתי בפנים מזועזעות, הרגשתי כאילו אני
צופה ממש מגעיל, כמו שימפנזות מזדווגות בערוץ 8 (לא שאני משווה
את מיכל לשימפנזות או משהו...).
"סתם... שום דבר..." היא אמרה ונכנסה מסטולית ישר לחדר השינה
שלה.
השכן מלמטה, שהיה קצת המום, חיכה כנראה לתגובה ממני. אז החלטתי
לתת לו אחת. אחרי הכל הוא היה די חמוד.
"מצאתי אותה יושבת בכניסה לבניין. אני חושבת שהיא רצתה לעלות
למעלה אבל לא נראה לי שהיא הייתה מסוגלת לעלות לבד (3 קומות
ועוד בלי מעלית!) אז... נראה לי היא השתכרה לגמרי..." הוא אמר
וחייך.
וואו. וואו. וואו. וואו. חיוך מדהיםםםםםםםם. נמסתי ברגע. עכשיו
השכן הפך מחמוד לחמווווווווד.
ראיתי אותי תופסת אותו, ומנשקת אותו נשיקה שהוא לא יוכל לחשוב
על אחרת, חתונה, 2 ילדים וחתול (לא אוהבת כלבים).
שקעתי בחלומות כשבעלי (לעתיד) שאל אם הכל בסדר. אמרתי לו שכן
במבט חולמני (לא מבחירה!).
"טוב אז ביי, היה נחמד להכיר... אני אסף, השכן מלמטה... דרך
אגב" שוב חיוך. לקחו לי כמה דקות לעכל שלא אמרתי לו כלום אז
החלטתי שזה זמן די טוב להגיב: "אוי, סליחה, אני רוני" אמרתי
בתוספת החיוך הכי מתוק שהצלחתי לגייס. שוכחת לגמרי מחברתי
הגוססת שבחדר.
"תיכנס, תשתה משהו, קפה?"
"בשמחה" הוא אמר ונכנס (ולי יצא לתת מבט חטוף על התחת שלו
שנראה חמוד למדי).
הכנתי קפה לשנינו, לא לפני שדאגתי שמיכל תשטוף פנים, תצחצח
שיניים, תחליף בגדים ותלך לישון.
אני ואסף ישבנו על כוס קפה ודיברנו 23 דקות (אבל מי סופר?!)
ואז הוא היה חייב לזוז ואמר שייקפוץ בהזדמנות, ואני תמיד
מוזמנת. קומה ראשונה.
שעה אחרי שהוא הלך אני עדיין הייתי בסלון, כבר לא שותה קפה אבל
מול הטלוויזיה, צופה בשידורים חוזרים של "חברים" שכבר ראיתי
לפחות 3 פעמים.
מיכל התעוררה והתיישבה איתי בסלון. "אז איפה היית אתמול, חיית
מסיבות שכמותך?"
"היה לי את הלילה הכי נורא בחיים שלי. הייתי בבר עם גילי, והכל
היה סבבה עד שראינו את רון (האקס המדהים אך המניאק של מיכל)
והוא היה עם אחת כל כך רזה שזה כואב, והיתה לה שמלה מדהימה,
מאיפה היא השיגה אותה הזונה?!"
"מחר נלך לקנות בגדים" הודעתי למיכל, כאילו זה מה שייגרום לה
להרגיש יותר טוב
"הולך. איפה?"
"נחשי".

יום שישי. שנקין. אני שונאת את זה.
בכל יום אחר שנקין הוא המקום האידיאלי להכל, אבל לא יום שישי.
יום שישי בשנקין זה מעין מפגש של כל הכוסיות בת"א.
כשגמרתי עם כל חנויות הקיטש שמילאו אותן אלפי בנות 16 מתלהבות
מצמיד שלחצי מהעולם יש, בשביל להיראות מקוריות, ישבנו מיכל
ואני באיזה בית קפה, נטול חמודים להחריד.
"היי" אמר המלצר.
"אסף!" קראתי כשראיתי את פניו.
מלצר?! מאכזב.
קיוויתי שיהיה איזה עו"ד או לפחות משהו במחשבים, כדי שההורים
שלי יירדו לי קצת מהחיים ויפסיקו לנסות לשדך לי את הבנים של
החברים שלהם.
טוב לא נורא. עדיין יש לו תחת חמוד.
"מה נשמע? אני רואה שמצבך קצת השתפר מאתמול..." הוא אמר וחייך
למיכל. היא חייכה בחזרה חצי חיוך ולא ממש הראתה התעניינות.
"המממ .. אגב, רוני.. (הוא זכר את השם שלי!!!) רציתי לשאול
אותך (אתה רוצה להתחתן איתי? להזמין אותי לארוחה משפחתית? שאני
אכיר את סבתא שלך? חופש בהוואי? ללדת לי ילדים?)... את עושה
משהו הערב?" (טוב נו, גם זה משהו...)
"סורי... אני קצת עסוקה הערב... (בלראות סיינפלד!) אולי מחר?"
ניסיתי להיראות קשה להשגה אך עם זאת לא בלתי ניתנת להשגה.
"אחלה" הוא אמר בחיוך המדהים שלו, בלי שום ניסיון להיראות קשה
להשגה.
אחרי 10 דקות הוא חזר, מיכל הזמינה עוגה משמינה ביותר ואני
הזמנתי שוקו חם  ונתתי לו מבט זדוני במילה "חם". הוא הסתכל
והשיב בחיוך מתוק.
אוף. נמאס לי.
עוד אחד כמו האקס שלי. נמאס לי מכאלה.
מושלמים.