... והם שוב יורקים עלינו
מדברים דברים תפלים.
מלמעלה משתינים,
ומצפים לאלוהים . . .
וזאת לא תשובה לרדת
ולרדות בעבדים.
גאולה במקום הלחם
שאותו אתם נותנים.

רק לבוא לשם...
רק לבוא לכאן...
נשמתם הפכה לדם,
ובנו מהתלים.
מה קורה נושים?
מה קורה נושים?
מה אתם (עכשיו) מבקשים?


כפויי טובה שם למטה.
אנו מורידים לכם גשמים,
ולנו הם מקריבים קור-סבר פנים...
מה לכם למטה, חסרי אלוהים,
כי תשבו בדד בבית, תחשבו על חיים...

ורעל כפינו, להזין המתים
מתוכם יבינו, כי דברינו בטלים.
השימוש בכוח לא רק חלקת הרודנים.
להיות פרוץ לרוח, של אבני הבונים.


מה דברינו למטה?! קריה מבכה!

גאולה ביקשתם?! לכם מועקה!

הרצון ללמעלה עורר מגיפה...

ההסתכלות למטה מקריבה את סופה!
(שניהם)
בעודך בנו כמוס וסמוי,
פעמייך לנו- המשאלה הגלויה
להתאחד אין אנו
מבקשים לשנייה

עולמכם הקר, והנגלה כבשורה
התנפץ בינינו וכרסם בשורה

עולמנו, אנו, מביטים לאחור.
ועדנו קמנו להעיד על האור.

אחדות שנינו, אנו מבקשים מזרים,
שיתנו לנו ואנו...
  נקום כבר מעפר.
כי כל זה. זה מכבר...
(זה לא הסוף כי זה לא נגמר)