אסופית הנה את כאן
הולכת בין שבילי הגן
אוספת גרוטאות מפה לשם
נעלייך קרועות לאן תלכי, לאן?

אסופית, ידייך מלאות מפחם
לכי מהר, שטפי אותן
שרתי הגברות סרקי שיערן
גהצי בגדיהן שחלילה לא יאבד יופיין

אסופית, קחי המטאטא וגרשי האבק
הכלים הדיחי, גם את צלחות המרק
משרתת עלובה, שטפי הרצפות
הן מה שווה את? כלום, אפס, בלוית סחבות.

ומי את שאנו צריכים לה להודות?
הן את משרתת ואנו גבירות
נקי האבק , הלכלוך סלקי במהירה
הן רגישות אנחנו לטינופת - אויש זה נורא.

מלותייך  שטויות הן, אין בן שום מחשבה
ושלא תעיזי דבר לומר, חצופה
משנתך הבזויה כבר ברורה
מהרי והביאי חופן עצים להסקה

אסופית שקטה אספה דמעותיה
לקחה  כד המים בידה הרימה זרועותיה
ושתי נא יפה, ממי הבאר מן הדלי הכבד הדלוח
ירווה צימאונך שמרי על יופייך שבתוך לבך הכאוב