באגרופים מדממים, שברתי את החומה שבנית.
ברגלים חשופות, צעדתי דרך שדה הקוצים שלך.
בציפורניים שבורות טיפסתי את קיר המגדל שלך.
גם הסורגים בחלונך לא עצרו אותי.
אך המבט הקר בעינייך, הקפיא אותי במקום,
עברתי מפלצות ושדים כדי להגיע אליך,
ומבט אחד מהנערה, מספיק כדי לשבור,
את רוחי,
את גופי,
אותי.
ואני נופל, ולפתע את מפשירה,
או שמע זו אשליה בעיניו של אדם גוסס?
ואת רוכנת אל גופי המתקרר
ואת כ"כ חמה כשאת אוחזת בי,
וידיך מלטפות,
כשאת זורקת את גופתי מהחלון השבור.

ובעוד אני נופל
אני רואה אותה מחייכת
כ"כ יפה
וטוב לי.