זה היה יום שני ה22 שעת צהריים.
ישבתי בבית קפה ליד הסמטה.
אני זוכר שראיתי אותו.
גדול לבוש כולו בשחור.
עובר ושואל משהו את המלצרית.
עכשיו במבט לאחור אני לא יודע למה זה לא נראה לי מוזר,
הרי כמה פעמים כבר יוצא לראות באזור הזה בנאדם ענק שכזה,
לבוש כולו בשחור שעל ירכו יש סכין קומנדו תלויה לה בנרתיק.
אבל משום מה הייתי שקוע מדי,
ולא יחסתי לזה שום חשיבות.
בחדשות אמרו שהוא אנס אותה באיומי סכין ואחר כך רצח אותה.
כל זה קרה יום אחרי שהיא הודיעה לו שהיא עוזבת אותו,
נמאס לה כבר מכל המכות.
לא ראיתי אותו אף פעם כי תמיד הוא היה מגיע בלילה.
היא היתה עובדת עד מאוחר, ואני הסתגרתי בביתי שנמצא דלת ממול
כבר בשעות הערב המוקדמות.
הייתי יוצא לעבודה מוקדם.
הייתי שומע צעקות שמעירות אותי בלילה,
והייתי שומע שיצאתי בשש מהבית.
הייתי פוגש אותה לעיתים רחוקות,
תמיד עם משקפי שמש,
עם בגדים ארוכים ביום חם,
אבל תמיד הייתי שקוע במקום שלי.
כמו באותו יום שני,
שראיתי בחור גדול עם סכין,
צועד לעבר ביתי,
אבל הדחקתי.
עד היום אני לא יודע מה הוא שאל את המלצרית,
אבל אני יודע שיש ברצח הזה יותר מאשם אחד,
לכן במחסנית של האקדח שלי יש כרגע בדיוק כדור אחד.
יותר מדי דברים דחקתי ועכשיו נשאר הדבר האחרון,
אצבע על ההדק אני הולך לישון.