אני תוהה
מתי אפסיק לבכות אותך.
מתי יחדל לבי מלצאת אליך
ויתכסה במעטפת קשיחה.
שכן עד עתה,
נהר דמעותיי זורם כל ימות השנה.
אני נופלת לבור של עצבות
וזרועותיך אינן מחכות לתפסני,
בקרקעיתו הממתינה.
"החטא ועונשו", אני משננת לעצמי
אך אין בכך שום נחמה.
יפה שלי, אני פוחדת עכשיו
שאולי עשיתי טעות איומה.
אבל אני צריכה להתחיל למחות את הדמעות,
ולך מחכה עתיד חדש וורוד(למרות שאתה שונא).
אהוב יקר, אני רואה את השלכת
וזה כנראה, באמת, זמני ללכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.