פעם לא מזמן כשהכל היה אחר
הכל היה זוהר
ואז זה פתאום הגיע
הנפילה הגדולה
הכל הפך שחור ורע
הכל הפך אכזר וקר
הכל פשוט אבד, נגמר
כל הטוב, כל התמימות
כל האהבה, כל החמימות
כל היצר שרוצה לגלות את החדש
כל הצורך להמשיך קדימה
כבר לא מורגש
הכל נשאר באותה נקודה
הכל פשוט עומד, נתקע
הכל רע, הכל שחור
כבר מזמן שלא רואים את האור
היכן את נמצאת מלאך שלי
למה את לא פה להציל אותי
למה את לא כאן לשמור עליי
תמיד היית האור הגדול בחיי
תמיד היית לצידי ברגעים הקשים
ואת שהפכת את החיים ליפים
וכשאת נעלמת האור הלך איתך
ברגע שעזבת, החושך פרח
ואין עוד חלומות
ואין עוד מלאכים
ואין עוד אשליות
ואין עוד חיוכים
ואין עוד תקוות
ואין עוד בילויים
ואין עוד רצונות
הכל רק צרכים
כי כשאת אז הלכת
ביום ההוא הנורא
השארת אותי לבד
לדמם בחשכה
השארת אותי כואבת
השארת אותי בוכה
והעצבות לא נעלמת
היא רק גדלה וגדלה
ואני לא הייתי שם לחבק, ברגע האחרון
אני לא הייתי שם להוציאך מהארון
ביקשתי מהם "אל תורידו אותה"
"תנו לי בבקשה ללכת איתה"
אך איש לא הקשיב
ואיש לא שמע
ולך נתנו ללכת
ואני נשארתי בודדה
ואותך מבקרת בכל רגע אפשרי
ושרה לך שירים
ומסדרת את הפרחים
ואת כבר לא באה לבקר בחלומות
עזבת אותי, כולי לבד
והדמעות לא מפסיקות
הן זורמות כבר שנים
והכאב לא עוזב
הוא מחכה שנתאחד
רק אז, מבטיח לוותר
אני אתן הכל בשביל נשיקה אחרונה
ולא כמו ההיא כששכבת אז קרה
נשיקה וחיבוק עם המון אהבה
כמו שרק את ידעת, לבטא אותה
אני כל כך אוהבת
זאת לא הספקתי להגיד
והגעגוע הורג אותי
והכאב לא מגליד
והטבעת שלך, תמיד איתי
מנסה לשמור מהרוע התמידי
בעולם כל כך קר ומנוכר
היכן את, אדם כה יקר
מלאך אהוב, אישה מדהימה
היכן את להצילני מאותה הדממה
היכן את סבתא אהובה?
וכמו שנכתב על האבן הארורה
"מלאך לא ישווה לך"
את כל כך חסרה
אז אני עוד מחכה לרגע מאושר
בו ניפגש בגינה ולא יהיה עוד מחר