כאישה מוכה, הלא רואה את הצד המכה בבעלה.
את הצד האלים בו, את המפלצת המסתתרת.

כאישה מוכה המנסה להסתיר את
חבורותיה הרבות.
לובשת בגדים ארוכים בקיץ
בכדי להסתיר את המכות הכחולות.

חבריה מדברים עימה, מנסים לגרום לה
להבין, להאמין.
להבין שעליה לעזוב אותו, לחדול לראות אותו.

אין הם רואים ?!
היא יודעת זאת, אך היא לא יכולה.
רוצה אותו לידה.

חבריה שוב מנסים, אך לא בכל אמצעים. לא באמת.
כולם חוזרים לחייהם הנוחים, לבעיותיהם שלהם.
בעוד הם ממלמלים ברחמים משפטים על חברתם הישנה
שהלכה מהם.

כאישה מוכה המסתתרת מבעלה,
בוכה לבד בחשיכה.
נעולה בחדרה, מחכה שהסערה אותה תמצא.

כאישה מוכה, הסוף ברור, בלתי נמנע --
תמות גם היא בידי עצמה.