שוב חשוך, שוב לבד.
מכונס בעצמי, מנסה לתפוס כמה שפחות מקום בעולם.
צונח מטה אל החשיכה.
איך זה קרה לי?
הלכת רק לפני כמה דקות. רגעים מביכים של ניסיון
חזרה לשגרה, אחרי שאותי רצחת.
צופרים בראשי, אזעקות באוזניי: "תפסיק! למה אתה עושה זאת
לעצמך?!"
איני יודע מדוע, אני שומע את האזהרות, יודע שהן נכונות. שבעוד
שנה שוב אמצא עצמי באותו מצב.
תקוע מאחור, חוזר על אותן שגיאות, לא יכול לצאת מזה, רוצה
להיעלם, להפוך לריק. לא להרגיש כלום.
אני עושה זאת לעצמי, אני יודע.
אני צריך להפסיק, אני יודע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.