אז הנה אנחנו, יש לי מזל שאני ברגילה אני מניחה...אחרת אפילו
לא הייתי יכולה להשתתף בהלוויה שלך, וזה הריי אחת החוויות
החשובות ביותר שחברות הכי טובות אמורות לחלוק, אחת לשנייה,
כבוד אחרון..
אבל את יודעת מה?...אני לא מכבדת אותך, לא...אני אוהבת אותך,
אני הייתי מוכנה למות למענך, אני לא מסוגלת לכבד מישהי
ככה....זה לא הקטע של ההתאבדות, שמישהו מנסה, מנסה בכל כוחו,
ונכשל ולא יכול, והוא מתאבד, אני מבינה את זה..אלוהים יודע
שכמעט עשיתי את זה בעצמי...אבל ככה?...אפילו לא ניסית...בן אדם
שמגיל 12 בערך אומר שהוא לא יהיה גדול....אלוהים..
ואני לא בוכה, אמא שלי בוכה, הריי היא גידלה אותך...היא האמא
השנייה שלך, אמא שלך בוכה...כולם בוכים...וכולם מסתכלים עליי
נועצים בי מבטים, אני חושבת שמרחמים עליי יותר מאשר על אמא שלך
כי אני לא יודעת להיות בלעדייך...אבל אני לא בוכה...אני כועסת
מדיי....
והיום חם ודביק כזה, ינואר, ינואר חם ודביק ויש חול מסביב ואת
קבורה בחלקה של המתאבדים, חלקה מיוחדת למתאבדים..מעלה
גיחוך...שונה גם בחיים וגם במוות אה?
וכולם בוכים, כולם בוכים ואחותי לידי והיא מחבקת אותי ורק חם
לי יותר וכל-כך מחניק...ואני רק חושבת "למה היא מחבקת
אותי???....שתחבק מישהו אחר לי יש מספיק צרות בחיים אני לא
יכולה לנחם גם אותה", ואחותך...בג'ינס ליד הקבר...מולי, ואני
לא יכולה להסתכל לה בעיניים כי אני יודעת בדיוק מה היא חושבת,
מה שאני חושבת, היא בקושי הכירה אותך, היא לא ידעה שאת מתכוונת
להתאבד, אני כן ידעתי...אבל אני הייתי כל-כך שמחה שאת חוגגת 18
ששכחתי את אותו היום..אותו היום שבו הודעת שלא איכפת לך אם זה
אומר שאני אלך לקב"ן...את הולכת לעשות מה שבראש שלך..
ואני, אני יכלתי לעצור אותך, היא לא יכלה...והיא מסתכלת על
הקבר משפילה מבט ואח"כ מיישרת את הראש ומסתכלת אליי 3 שנים
קטנה ממני הילדה הזאת, 3 שנים...לפני 3 שנים הודעת על זה, על
ההתאבדות שלך ואני לא הייתי מוכנה, והיא מסתכלת אליי ואני
מורידה מבט בוחנת את הנעליים השחורות שלי שכבר התלכלכו מהחול
וכואב לי, באמת שכואב לי...כאב לי בלב כי את משפחה, את החברה
הכי טובה שלי הכי הכי בעולם ולא תהיה לי כמוך יותר...
וכל מה שאני חושבת עליו כרגע הוא הבית, אני אלך הבייתה נשארו
לי 3 ימים בבית, אני אלך הבייתה ואני אתקלח אוריד את הדביקות
הזאת ממני.
הדרך הבייתה הייתה ארוכה, מוזר...בדר"כ זה לוקח 10 דקות פתאום
יש לי הרגשה כאילו לקח שעה...
ישר התיישבתי על המחשב...אם את מתה אני אעשה את זה כמו שרצית
לפחות, למרות שלא אמרת את זה, השיר של הסקס פיסטולס מתחיל
ונהיה לי כאב ראש ועצוב לי ואני מחייכת ואמא מסתכלת עליי ואז
מפנה מבט, ואומרת לאבא לעזוב אותי בשקט, חושבת שלא שמעתי את
זה.
אני לא ממש אוהבת את השיר את יודעת?...הוא לא רע בכלל אבל יש
יותר טוב ממנו "איים דה אנטי קרייסט"??...תפס מעצמו ווישס
הזה...
ועכשיו, בשביל לסיים יום נפלא...עליתי על האופנוע ושמתי
קסדה..חס וחלילה לא למות בכבישים... יש דרכים הרבה יותר טובות
למות בהן..
התיישבתי בפרדס, נשענת על אחד מהעצים, מוציאה מהכיס דף משובץ,
בגודל פוליו מקופל...מוציאה את הבאנג ש"במקרה הכינותי מראש"
מכינה את הראש, המצית חצי הרוסה לוקח כמה פעמים עד שהיא נדלקת
ואני לוקחת שאכטה ואז מגיעה תחושת הצריבה בגרון ואיתה תחושת
מחנק ואני משתעלת...ולוקחת נשימה עמוקה "לחיים" אני
אומרת...מצמידה את הפתח לשפתיים ואז מחייכת וממלמלת "יותר נכון
למוות"..."לעזאזל..זה פשוט...למענך" לוקחת עוד שאכטה, זה נפל,
ואני צוחקת צחוק של ייאוש ובוכה צחוק של כאב...צוכה ובוחקת
אה?...
"זה מה שאני רוצה" את אמרת...זה "סוף טוב"...
ואני נשארת עם חצי חיוך חצי דמעה ובלי תגובה....מקווה שאת
מאושרת שם....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.