הילד שלידי מסתכל על שקיעות
עיניו חוקרות בהם כל פרט, כל גוון
הוא נראה מוטרד, ממהר
עיניו מסתכלות עלי, בעצבות
"אני רוצה להגיע לסוף"  הוא אומר
"אני רוצה לראות מה יש בקצה השקיעה"
"נמאס לי ככה"
"כל יום..."
"אני לא מוצא... ואני מחפש !"

הזקן שמימיני מדבר על זריחות
הוא מסביר לי
שתמונות הזריחה שלו, מטושטשות קצת ומרהיבות
קולו, עוטף אותי בשמחה
"כל בוקר, אני קם קצת יותר מוקדם"
"דקה, שתי דקות.."
"אני מנסה למשוך את זה יותר, עוד קצת"
"רק עכשיו אני יודע... רק עכשיו !"
"שאני חי......."
"ואני אוהב"