הוא הרים את עיניו וראה את השעון הנוזל על הקיר. שעון היד שלו
נזל בין אצבעותיו, משאיר שביל דביק של מה שהיה פעם. מנגד עיניו
הוא ראה את ריח המתכת הנוזלית, שמע אותה הופכת לשלולית קטנה על
הריצפה. הוא ראה את החריקה של הכיסא המתפורר ושמע את עצמו
מתפורר בפנים. הוא הרים את האקדח, אך האקדח נזל חזרה לריצפה,
משאיר אבק של כדורים בתוך אגם פלסטיק נוזלי, שבו צפו מחוגי
השעון. כל החדר נזל, רק עיניו נותרו מוצקות, עמוק בתוך פניו,
שלא נזלו כי כבר מזמן נגוזו. הוא התבונן באצבעותיו וראה שאריות
של זמן. כשהמחוגים עשו סיבוב שלם אחד, כבר לא נותרו ממנו אלא
אדים. רק השעון המשיך לנזול. |
