|
יקרה לשלוותי
רביצת מרפסת
ובהיית עיניים
ופעירת פה
קוסמת דרכה של צמרת עץ
להתנשק עם תכול שמים
ואת שהזמיר רואה לנכון -
כוון מיתריו וצייץ נעימה עדינה.
והגוף-
שפוי
לא כפוי
רפוי חפוי
כה רפוי
חף מכל אשם
שופט שובת
מסב בכפיפה אחת
עם אופוריה
נאווה.
הנה אישה ברחוב חולפת
היא חולפת ברחוב
שפרוש לו תחת כבסיי
המתנפנפים לראווה
זו נראית מלאה בחיות
(כן, נראה כי לאשת הרחוב טוב...)
כל שחולף-
על פניי חולף
חולף על פניי
חלוף והחלף
אט אט
עם קדוח השמש
מתמוססות בלאות
כבדה אחת
אחת לאט
לאט אחת
מיטב הזיותיי:
דמות
ברוש
גזוזטרה היא מרפסת
אנוכי
מסך עשן
חגיגיות מתרפסת
מתפרשת עד כלות דמיוני-
תום חיי.
|
|
|
לאבא של החבר של
שלי יש מזה
גדול. אתמול
באתי לשלי הביתה
והם שיחקו ב"אבא
והילדים החרמנים
הקטנים שלו".
איזה משחק
נהדר?
החברה של שלי
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.