את לא קמה וכבר אומרת :
טוב היות האדם
קרביים את מבתרת
מוורידי קולח לו הדם.
כזו מנתחת פלסטית את
בוראתי
מתקנת את שהוויתו
בחוסר שלמותו
אני בת בלי בית אלסטית
כל הזכויות על חיי -
במותו.
הוא מת גם לך
האם זוכרת?
או שמא טרחת לפדר...
ופיתחת כל תחושה מנוכרת
למען שלווה מדומה
בל תיעדר.
החסר עושה בי שמות
הוא היה לי
אמת ופז
את לי שקר שבא בתרועות
במותו את מלוא חיני
הוא גנז.
גם אליו בטרוניה אני באה
רואה?!
אני, אני לא מסלפת
כשאזלו לי מימיי הגיתי:
צ מ א
אין הארה שעל פניי לה חולפת
הודפת כל מעשה מרמה
מתיימרת? מתנשאת?
ייתכן ואולי
לבטח אשרוד בכבוד מפוקפק
גם תחת עינייך אפרפר כעיניי
אך לא תמצאיני עם
חיוך מתרפק מאופק.
לסבול אך ורק בשלי
עולם ומלואו של
כאב
ובכך לא די
אוני כחתול גוסס מתרברב
איילל אחלל אחולל לכבוד דווי.
אקונן בצר בשם שתינו
צרורך על גבי
וגבי צורר וצובר
רחקו כה
רחקו פעמינו
חסר אל חסר
חובר לא חובר.
שונאת מתעבת
חומלת אוהבת
שלך,
שאר בשרך הקמל.
|
