אני מרגיש כנקרע בין הרגש להגיון.
ההגיון אומר להפסיק להיפגש איתה, שזה רק מזיק לי, שאלו יחסים
חולים.
אך הרגש לא מוכן, ממאן להאמין להגיון. לא מבין איך יחיה
בלעדיה, בלי קולה, בלי ריחה ובלי מבטה.
ההגיון מנסה בכל האמצעים לשכנע את הרגש, בכל דרך הידועה לו:
כאבי בטן, בחילות וכאבי ראש.
אך הרגש בשלו, פשוט מרגיש, כאילו "יודע" שזה הדבר הנכון.
ואכן, אחרי כמה זמן ההגיון מתייאש, אך יודע, עמוק בתוכו, כי
הוא צודק ושוב הרגש יכאיב לי בעוד כמה זמן.
הלוואי שההגיון היה מנצח... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.