לא הגבתי בהיסטריה או משהו בסגנון אבל בהחלט הופתעתי. זה לא
קרה לי אף פעם אבל אי אפשר לומר שלא ציפיתי שזה יבוא מתישהו.
בשיעור היסטוריה טל נהפכה לעלוקה. באמצע הכיתה, באמצע השיעור
טל הפכה לעלוקה. החיה הקטנה הזו שאני כל כך שונא, שחורה כמו
בגד עור מבריק, הצבע שלה יפה אבל היא מעוררת חלחלה.
אני מצאתי את העניין הזה מאוד מוזר לעומת המורה שהתעלמה
לחלוטין כאילו זה טבעי שמישהי תהפוך לעלוקה באמצע היום. אפילו
באמצע הלילה זה מוזר, בכלל, אנשים לא הופכים לעלוקות. לא היה
לה יפה במיוחד המראה השחור המבריק והנוזלי הזה.
היא גם דאגה ממש טוב שאני אשים לב לכך שהיא עברה שינוי דרסטי
שכזה, כנראה זה היה לה מאוד חשוב-כמה מתחשב מצדה.
היא התיישבה לי על העורק הראשי שמוביל דם ישר לתוך המוח ומצצה
את הנוזל האדום והסמיך מהגוף שלי בהנאה רבה. היה לה ממש נוח
שם, היה לה ממש טעים. חוץ מהטעם היא שאבה סיפוק אדיר מכך
שניסיתי להוריד אותה ממני-אני אוהב שהדם שלי נמצא בתוך הגוף
שלי-אבל לא הצלחתי. ניסיתי בכוח אבל זה לא עבד לי, כשעלוקות
נצמדות לך לגוף הן לא יורדות בקלות ובטח לא בכוח. אחרי בקשות
נואשות וחסרות סיכוי מצדי-לך תדבר עם עלוקות הן לא מבינות מילה
בעברית-החלטתי לנסות להתעלם, אולי יימאס לה והיא תחליט שהדם
שלי כבר לא טעים. אבל היא רק מצצה חזק יותר ורוקנה את הוורידים
שלי במהירות.
ניסיתי בכוח מילולי. צרחתי עליה שתפסיק לשבת לי על הגרון אבל
היא מצאה את זה מאוד משעשע. המורה דווקא ראתה את זה כעלבון
ישיר אליה וצרחה עליי בחזרה-איך בכלל אני מעז, מה אני חושב
שאני עושה, איפה הכבוד שלי כלפיה???  היא הוציאה עליי את כל
התסכולים המיניים שלה שנבעו ממשבר גיל הארבעים המאוחרות
ומהעובדה שהיא בעצמה נראית כמו משהו שחי בביצה.
בדיוק לפני שהדם שלי אזל כמעט לחלוטין והרגשתי איך אני מתמוטט
באמצע השיעור נזכרתי שישנן שתי דרכים להוריד עלוקות: האחת היא
לשרוף אותן והשניה היא לשפוך עליהן מלח-והכל באדיבות ערוץ
"נשיונל ג'יאוגרפיק" היקר.
מה לעשות הייתי קצת קצר במלח אבל אש תודה לאל לא היה חסר לי.
יום קודם מילאתי את מצת הטורבו שלי שפועל כמו מפלט של "F-16"
שעובר את מהירות הקול בגובה של ארבעים מטר מתחת למכ"ם ומאדה
תרנגולות בחצר. בלי שום הקדמה מיותרת, ללא נאום פתיחה וכדי
לחסוך במילות אזהרה שלפתי את הלהביור האישי שלי מהכיס והדלקתי
את טל. טל בערה יפה. זה היה רגע מאוד מיוחד כשצפיתי בעלוקה
עולה בלהבות צורחת בהיסטריה, מגיעה לדציבלים שמפילים בניינים,
דציבלים שהורגים תיאומים. היה לה יפה שרופה וחרוכה, או לפחות
היה יכול להיות לה יפה אם לא היו מכבים אותה מייד אחרי שהיא
חזרה שוב לצורתה הראשונית והיותר חביבה עליי. היה לה פחות יפה
בלי שיער כמעט, אם תשאלו אותי עדיף שכבר היתה נשרפת עד הסוף
אבל מה איכפת לי לפחות היא ירדה לי מהצוואר.
היא התחילה לבכות ולהרביץ לי כאילו שזה לא היה מגיע לה והיא
צרחה עליי ותופפה לי בעצבנות על עור התוף.
לא היה לי עצבים לשמוע אותה צורחת עם הקול המתבכיין שלה חוץ
מזה היה לי ממש חבל על השמשות של החלונות ובכלל, היה ממש כיף
להזיק לה אז עשיתי לפרצוף מלא הדמעות שלה היכרות עם כף היד שלי
מה שגרם לאף שלה לעשות היכרות עם הקיר שלידה ומילא את הרצפה
בדם. מאוחר יותר אני עשיתי היכרות עם המנהלת שהכירה את ההורים
שלי מצוין.
אני הושעיתי לשבוע לפני שיקבעו לי עונש ובינתיים טל הכירה את
כל הרופאים בחדר המיון. זה היה שווה את זה, באותו הרגע הרגשתי
כמו משה שראה את הסנה הבוער במדבר.


שבוע מאוחר יותר חזרתי לבית הספר. בשיעור ספרות דנה חשבה שיהיה
מצחיק לזרוק עליי ניירות כל השיעור. אני חשבתי שיהיה מצחיק
לזרוק אותה מהחלון.