ואני דווקא כן אכעס.
לאהוב אותך.
העולם מקלקל לך פנים ישנות, שוודאי כה אהובות עלייך.
את מרגישה מכוערת, וודאי כמוני...
אוהבת געגוע ישן, שכשאת נזכרת בו - לא מוצאת בו עוד תוחלת.
ולפעמים רוצה כך לחבק אותך, ילדה שלי משמעותית.
ולפעמים רוצה להרוג את עצמי, פשוט כך. אינני יכולה להחזיק
אותך.
מתארת אותך, פוסעת חרש אל מגירות ליבך.
והן שבגדו בך, נסגרות והופכות לקרות קרות בפני עצמך.
לצחוק פסיכופטי, לכאב לא מורגש, לקור הזה.. קור.
וכשהסערה נגמרת את עדיין נמצאת שם, כל-כך כואבת. ילדה שלי...
לו יכולתי להיות לך לאם, למרפא.
12.1.03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.