ברק ישב על הדשא ושתק. רציתי להגיד לו שאני הכי רוצה אותו
בעולם,
שאני אוהבת אותו. אבל במקום זה רק הסתובבתי משם והלכתי. בלי
מילים.
כל מה שרציתי אותו רגע שהוא יצא מהמכונית שלו וינשק אותי.
ככה, באמצע הגשם. כמו פאקינג סרט אמריקאי.
אבל במקום זה הוא רק המשיך לנסוע ואני נשארתי על הספסל
מחוץ לבניין שלי. והגשם התמזג עם הדמעות.
הוא היה הידיד הכי טוב של איזה חברה שלי. ראיתי אותו המון
באותה תקופה.
לא ממש דיברנו, היינו יוצאים המון ביחד בתור קבוצה. הוא היה
היחידי מכל
הבנים שם שלא ממש הכרתי, שלא ממש דיברתי. שהכי רציתי בעולם.
ברק ישב על הדשא ושתק, כי הוא לא ידע ממש מה להגיד לי כשהכל
התגלה.
ואני לא ידעתי איך לתקן את זה בלי לאבד אותו.
תוך שבועיים הוא נהפך לבן אדם הכי חשוב לי בעולם. יצאנו לאיזה
דיסקוטק.
אני וזה שרקדתי איתו יצאנו החוצה וההוא ניסה דברים שלא ממש
התאימו לי,
ברק בדיוק יצא לנשום קצת אוויר...
והכניס להוא מכות. וחיבק אותי.
בכיתי אז המון, באותו הלילה, הוא היה לידי כל אותו זמן, אני
בין הזרועות שלו.
לא מוכנה לצאת מתוך הבועה המעוותת שהתכנסתי בה. לא מוכנה לשחרר
אותו.
גם הוא לא היה מוכן. הוא הקפיץ אותי הביתה ונסע. הקשר התהדק
לחלוטין.
ברק ישב על הדשא ושתק, בהתחלה האמת ישבתי מולו ואמרתי לו
שלא חשוב מה נטע אמרה הוא עדיין הכל בשבילי, שמחזיק אותי על
הרגליים.
ראינו אחד את השניה כל יום, דיברנו על כל דבר שאי פעם קרה
בחיינו
ולא חווינו ביחד. הוא סיפר לי את כל סיפורי משחקי הכדורגל שלו
כשהוא היה קטן.
ואני סיפרתי לו על כל מיני ריבים עם כאלו שהיו פעם חברות שלי.
היינו יושבים אחד מול השני בים, מביטים אחד לשני בעיניים
ומרגישה כאילו העולם נעלם ונותרנו רק שנינו והמים.
רציתי לגלות לו הכל, אבל לא היה לי הכוח להתמודד איתו אחרי
זה.
ברק ישב על הדשא ושתק, ואני רק רציתי להסביר לו שכלום ממש לא
השתנה,
שאיך הוא לא הבין לבד את המצב כי בתכלס אני בן-אדם דיי שקוף.
נטע סיפרה לו הכל, אולי כי היא חשבה שאיכשהו נורא אכפת לי.
לאהוב אותו כל-כך קרוב ובוא זמנית כל-כך רחוק.
משני היבטים שונים של קירבה. אולי לא כמו שרציתי.
נטע אמרה לו שיזהר, שאכפת לי מידי, שאני אוהבת אותו הרבה
יותר זמן משהו ממש יכול לתאר לעצמו. שזה מסוכן בשבילנו להישאר
כל-כך קרובים ככה. שלא יוצא אותי מהקטע הזה עם לב שבור.
כי אני בסך הכל ילדה קטנה וטובה.
ברק ישב על הדשא ושתק. מבין שהרי אני בחיים לא אפגע באף אחד
ולא מגיע לי להיפגע.
הבטתי לו בעיניים. הכל נאמר בדממה. קמתי והלכתי משם.
שקט.
23.12.02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.