התמונה שלה הוסרה מהקיר
כמסגרת של לובן בוהק.
כזכרון העבר של כל מה שהיה
והלב הפגוע זועק.

רק פינה מרוחקת, במקום הנכסף,
וחיוך שנפרש וגווע.
כמו ציור אומנות, כמו פתח לאור,
זכרון של הלב שחווה.

קרן אור אבודה מסתננת מבעד
מאירה הפינה הכואבת.
ועוצם הוא עיניו לשנייה ארורה,
וחיוכה כדממה שצורבת.

נשימה עמוקה, ניסיון אחרון,
לשאוב כל האויר שנותר.
ופסיעה אחרונה, אחורה ושוב,
כחלום שהיה ונגמר.

התמונה שלה הוסרה מהקיר
במקרה או נועד להיות...
והקיר הלבן מיותם ובודד,
אהבה שיכולנו לחיות!