ממקומי הבטוח
מביטה לגלי הים
שקטים ועדינים
מתנפצים על החול
ברחש חרישי.
במרחק, נמל
מקום עגינתן
של נפשות נודדות ...
בעולם.
מלפני, קו האופק,
אוניות הממתינות
לביקור בארצי.
ספק מרצון,
ספק אם לא.

והנה אני
מוקפת נפשות
הנודדות במרחב
כמהות למציאת
מחצית הנשמה
התאומה.
מעטים לוחשים
באוזני השומע
בתקווה שיקבלו
מעט הקשבה.
רבים אחרים,
נותנים לגופם שחרור
עם קצב התיפוף
בתקווה שיראו
את דיכויים.

והנשמה שלי
ממתינה בחוץ
לגבר שיהיה לצדי,
לאיש שייתן לנפשו לקבל
את הקשבתי
לאהובי שיקבל
מעט מביטויי שפת
הגעגועים שלי.