גאיה.
מראשית ימי אהבתי אותך
הבחנתי בניצוץ החיים הראשון שפרח בך
ילדת
ופרי בטנך צמח והביא אושר לעולם
כמו האור שאת מקרינה בו
בריחופך המתמיה.
שדות לבלבו בך
ואת ליטפת ברוך את כולם,
פרעת  את שערות ראשם העדינות
של בנייך ובנותייך,
מזרימה משבי רוח קלילים
מצחקקת לעצמך.
גאיה,
גם אני בתך.
גם אותי חילצת מקרבך,
גם בי הצתת רוח חיים
הן אני בעצמי ניצבת כעת,
באומרי, טוב לי איתך.
גאיה,
נאבדתי בדרך
חיות רעות פגשו בי והסיתו מחשבתי,
הפריעו את ראייתי התקינה
ונקלעתי למבוך זרדים מסוכן.
אנא, הושיטי לי יד
ברכיני שאדע לפרוח בשנית,
שאדע להצמיח עלים ירוקים
ופרחים.
גאיה.
אני זקוקה לחומך,
את תשתית חייך אני גומעת,
משוועת להריח את ריחך המתוק, החצוף,
מחכה להרגיש את אדמתך,
ולחזור להיות בה
כעץ נטוי.