שקט..
כה שקטה הרוח,
נושבת חרש על ענף.
ילדה קטנה,
קטפה תפוח
והתפוח עף..

יד מלטפת ועוינת אוחזת בפרחים הנבוכים,
יד שמזמן אינה קיימת,
נזלה מבעד לפתחים

הרוח חרש שוב נושבת
על העלים הקמלים,
ואני עלייך שוב רושמת את אלו המילים:
"..ילד פלא, נולד מעץ הערבה, הרכין ראשו-
צעד בתלם, בדרך העבה"..
צמחת כך..קטפה אותך הרוח, ושוב לא תלטף ידך אף איש,
אין נשמה, גופך הוא כה מתוח
באצבע אפשר עליו להקיש
את קוד המוות,
נלקחת חיש...