שיבולים ירקרקות מתנפנפות ברוח. שדה חצילים עולה באש. שמיים
סגלגלים מטילים צל חיוור על מדרכה ספוגה בעטיפות של מסטיק.
ריחות של מלחמה ומונרכיה קונסטטוציונית נישאים אל תוך נחירי
אלו שלא איבדו עדיין את חוש הריח שלהם. כלום אין לו לאדם זכות
לקצת שלווה אחרי חוויה נוראית שכזו? זה קצת אנוכי מצד מישהו,
כלשהו, לבקש דבר כזה. שהעולם יעצור, או ישתפר בגלל משהו שאדם
אחד עבר. הרי אם לא היית שם, אם לא היית עובר את זה, לא היית
בכלל מצפה שזה יקרה. ובכל זאת, שש שנים בכלא המצרי ולזה אתה
צריך לחזור.
אתמול הושק פס ייצור חדש של שמנת מתוקה, בצבע טורקיז. בוול
סטריט הדאו ג'ונס הגיב בחומרה. עינבד היה שומע דברים כאלה
ומתחרפן, אבל הוא בדיוק התחלף עכשיו ולא הצלחת ליצור איתו קשר.
שש שנים בכלא המצרי ולזה אתה צריך לחזור.
קרמבו בלי נייר כסף מרשרש, סוכרייה על מקל בלי עטיפת צלופן
מרשרשת קצת יותר חזק. הרבה דבש נוזל פה לתוך מעט מאוד פיות,
שלא לדבר על כמויות הבירה. שש שנים בכלא המצרי ולזה אתה צריך
לחזור.
שום דבר, שום דבר, לא משתווה לגעגוע אמיתי. לגעגוע מתוך אהבה
כנה, מתובל היטב באכפתיות ומהול כולו בדאגה. בקפריסין כמעט
פרצה לפני שלושה ימים מלחמת אזרחים. אחרי התערבות של האו"ם
ואמנסטי הוחלט בשלב ראשון להוציא מחוץ לחוק כל מה שקשור
בדיוויד לטרמן. בשלב השני כל האזרחים מגיל 54 ומעלה או בעלי
קשר דם יווני יוגלו מייד לקובה כהתנייה זמנית ואם הטיח המתקלף
יעשה להם טוב תינתן להם אזרחות בכל מדינה חוץ מאפגניסטן, לפי
בחירתם. אני עדיין חושב שאם היה לך, והיה לך, צ'אנס להבריח
הרואין מקהיר היית צריך לדחוף לעצמך לתוך הרקטום כמה שאפשר.
בעצמך הראית לי מה אפשר לדחוף לתחת של מישהו שישב בכלא שש שנים
על עבירות פוליטיות. שש שנים בכלא המצרי ואפילו אצבע חשיש לא
הבאת לאימא שלך.
עיניה השלוות של ביאטריס. מבטו המחוייך של מטיאס. אפו המעוקל
של ירפוזכא. שפתיו המשקרות של ג'ונאס. הליכתו חסרת הביטחון של
פרנקו. צליל הצחוק הצלול של יוליה. קולו המקרטע של עילם.
ההתרגשות בקולה של סמדר מבעד לדלת כשהיא מדברת עליך. תה מתוק
עם נענע מהגינה. סיגריית נובלס אחרונה על הספסל בגן הציבורי.
תשעה בקבוקים של יין, שניים ריזלינג, שניים שאטו נגרו, שלושה
מרלו ושניים רוזה, עומדים ריקים על שולחן, בערב שכולו תאווה,
תשוקה ואוכל משובח. ערב שהסתיים בממוצע של ארבע נקודה שתיים
אורגזמות לכל אחד משבעת המשתתפים והוגדר על ידיך (ביומרנות
מסויימת) כ"משתה הרומאי הראשון והאחרון במאה העשרים שהתקיים על
פי המסורת המקורית". שש שנים בכלא המצרי ולזה חשבת שתחזור.
ביאטריס עובדת באמסטרדם כחשפנית במועדון לילה, מטיאס טבע
בכינרת אחרי מנה מיותרת של לסד, ירפוזכא עזב את הארץ והוא כותב
בצרפתית, ג'ונאס עדיין שקרן, פרנקו התאבד בבליעת רעל, יוליה לא
צחקה כבר שש שנים, עילם בבית חולים כבר כמעט שנתיים עם סרטן
ריאות סופני, סמדר התאבדה מסיבה שהיא לא אתה, אין שום זכר
לנענע בגינה, והרסו מזמן את הגן הציבורי. נשאר רק הנובלס, ואין
לך אש. שש שנים בכלא המצרי ולזה אתה צריך לחזור.