"ראה מה יפה היא השקיעה", אמרה חבצלת.
"אני לא מסוגל לראות יופי בעיגול צהוב אדום", אמר נחום.
הם ישבו על ספסל מול הים, מחובקים. בראשה התרוצצו סרטים קיטשים
שראתה. בראשו היה כמו בכל יום בשנתיים האחרונות, ספק.

הוא הטיל ספק בכל מה שראה. שאל שאלות (לרוב את עצמו) על כל דבר
שכולם לקחו כמובן מאליו.
הוא לא "קנה" את מה ש"הם" מוכרים לו. הוא היה חכם מדי בשביל
זה.

"תביט שוב בשקיעה ואמור לי מה אתה רואה", אמרה חבצלת.
"זה מזכיר לי חביתה", אמר נחום.

חבצלת היתה נערה ממושקפת וכלל לא יפה, עור פניה היה שמנוני
ופצעי אקנה מילאו את מצחה. נחום לא היה מהבחורים המטופחים,
והיה מודע לזה, אך טיפוח עצמי יומיומי לא היה כוס הבירה שלו,
הוא העדיף גינס. לאחר שנתקל בבעיות עם המין היפה (בחורות סטרו
לו בכל סופשבוע) החליט לנסות את מזלו עם בחורות שלא מסובבות
ראשים ברחוב. חבצלת לא סיבבה ראשים ברחוב (מלבד פעם אחת שבה
שני גברים סובבו ראשם כשחלפה על פניהם ואמרו "זאתי מגעילה
תחת"). הדבר היחיד שמשך את נחום מינית אצל חבצלת היה ישבנה
הגדול. הוא נהג לסטור על פלחי ישבנה בשעת האהבה. "היא רוצה
רומנטיקה ונותנת לי כוס בתמורה, אני רוצה כוס ונותן לה
רומנטיקה בתמורה". נחום אהב את המשפט הזה.

"זה כל כך רומנטי שאנחנו בדיוק באותו מקום שבו היינו בפגישה
הראשונה", אמרה חבצלת והתמוססה על חזהו של נחום, "אני לא
מאמינה שעברו כבר שנתיים".
נחום ראה בזוית עינו כלב עובר, והסית את מבטו "הם החליפו את
הספסל", אמר בלי להוריד את מבטו מהכלב שחיפש מקום ראוי
להפרשותיו, "זה לא אותו ספסל מלפני שנתיים".

הכלב מצא מקום ורכן בצורה שהעלתה חיוך על פניו של נחום. צואתו
התאספה בערימה קטנה. שנתיים שלמות חיים שני האוהבים בשקר,
ושניהם בחרו להתעלם. אבל בשעת ערב רומנטית זו, נמאס לנחום
מ"רומנטיקה". תמיד ייחס לה משמעות של משחק מקדים שמאוד מגרה את
אהובתו, אך לא מזיז לו ואף משעמם אותו. מדי פעם אמר לעצמו בשעת
קיטש רומנטי "הפלחים נחום, זכור את הפלחים", על מנת לא להשבר.
אבל הערב הוא נכנע.

"מדוע אתה מתנהג כך?", שאלה חבצלת.
"למה את מתכוונת?"
"אתה יודע בדיוק למה אני מתכוונת", אמרה, "אתה בכלל לא רומנטי
הערב."
נחום, שבשלב הזה העדיף לאכול מהצואה הטרייה של הכלב מאשר לסבול
עוד דקה של בולשיט, אזר אומץ (דבר שנמנע ממנו שנתיים שלמות)
ואמר:
"נמאס לי להיות מול הים, אני רוצה שנסע הביתה ונזדיין"

חבצלת נראתה מופתעת.

"רק נזדיין? לא נעשה אהבה? לא נבלה ערב רומנטי ביחד?"
"בדיוק", אמר נחום, "למען האמת זה כל מה שרציתי בכל פעם
שנפגשנו בשנתיים האחרונות"

חבצלת קמה מהספסל, הושיטה יד לנחום כדי להקים גם אותו, ואמרה:
"לא יכלת להגיד לי את זה לפני שנתיים? יאללה, אתה בא להזדיין
או לא?"
נחום קפץ ממקומו באושר גדול, הם מיהרו לכיוון האוטו. ממוחה של
חבצלת נעלמו כל סרטי הקיטש המטומטמים ונותר רק משפט אחד:
"יותר לא אצטרך לחשוב לעצמי 'הזין חבצלת, זכרי את הזין' כל
הזמן"