"תמתח את המפרש הזה!"
" כן המפקד! המפקד, התורן נופל!"
"המפקד אנחנו שוקעים!"
"לנטוש את הספינה!"

שלום. קוראים לי ג'ון. הייתי מלח על האתונה. האתונה הייתה
הספינה הגדולה ביותר של הצי האנגלי. היינו בדיוק בקרב מול
הספרדים, שתותח ספרדי ירה,  וכדור תותח פגע לנו בדופן והתחלנו
לשקוע. מיד קפצנו למים, ולסירות ההצלה. אני וחבר שלי, רוברט,
קפצנו לאחת מסירות ההצלה, והתחלנו לחתור בשיא הכח. זה היה
בלילה, והיה מאוד חשוך, והיו גלים ענקיים. ואז פתאום התהפכנו.
רוברט צעק את שמי, ואני את שמו, אבל לא מצאנו אחד את השני.
בסוף איבדתי את ההכרה.

התעוררתי בבוקר, וחשבתי לעצמי בעיניים עצומות: זה היה חלום רע.
אני אפקח את העיניים, ואמצא את עצמי במיטה שלי באתונה. פקחתי
את העיניים, וראיתי אי. מין אי טרופי, אם דקלים וחול ים רך.
פתאום שמעתי מוזיקה נפלאה, חשבתי שזה כינור, או צ'לו. הצליל בא
מתוך האי. החלטתי לחקור את העניין. התחלתי ללכת לתוך האי.
מוזר. בהתחלה חשבתי שהאי קטן, אבל ככל שהמשכתי ללכת, לא ראיתי
את הים. הלכתי כמה שעות עד שראיתי, איש משונה. היה לו ראש
מאורך, צוואר דק שכזה, וגוף שמן. מה שעוד יותר מוזר היה שהיו
לו מין חוטי מתכת, שהתחילו בשער, ונגמרו באגן. הוא גם החזיק
מין קשת מוזרה. טוב, החלטתי, אני אנסה לדבר איתו.
"שלום!" אמרתי
"הו, שלום!" הוא השיב
"מה שמך?"
"שמי הוא ויולין. ומה שמך?"
"שמי הוא ג'ון"
"גון?" הוא התפלא
"כן. יש בעיה?" אמרתי בכעס מה
"ג'ון זה לא שם של כלי נגינה!" הוא התחיל לפחד
"אה. נכון. למה שהוא יהיה שם של כלי נגינה?" עכשיו זה היה תורי
להתפלא.
"מה? אתה לא מהאי? לכל האנשים באי יש שמות של כלי נגינה. הרי
אנחנו כלי נגינה!"
"אה" אמרתי בבילבול רב "אז אתה בטח כינור לא?"
"בטח, הנה רוצה לשמוע?"
"לא, אני אוותר"
"טוב. ביי." אמר, ואז פתאום "רגע, מה הניגון שלך?"
"אין לי ניגון"
"מה?!" הוא עונה בפחד, ומתחיל לרוץ
"רגע! חכה!" אבל ויולין כבר ברח.

טוב. או שהגעתי לאי דימיוני, או שאני חולם, או שזה בית
משוגעים, שהמשוגעים מתרוצצים חופשי. אבל למה הוא דומה לכינור?
את זה לא יכולתי להבין.

אוקיי... כן מסתיים סיפורנו, כי... אין לי ממש רעיון להמשיך.
אז הסיפור נשאר ככה... מי שרוצה להציע לי רעיון לסיום אדיר,
מוזמן לכתוב אליי, שלכם, יואב שחם (תוחי)