המכונית נסעה כמו מעצמה ופילחה את האויר הצונן של שש בבוקר
כמעט ללא רחש. שיחקתי בכפתורי הרדיו מבלי לחשוב על כלום. לתוך
הנוף התל אביבי החורפי נטול האנשים שנע מולי באיטיות זלגו
דיבוריה של שדרנית רדומה שהקריאה בקול סקסי את הודעת דובר צה"ל
כאילו שמדובר בעצות לשיפור כח הגברא. "במקרה של נפילת טיל כימי
יש לחבוש את מסיכת המגן, להשאר במקום סגור ולהמנע מחשיפה לכל
גז או נשורת שעשויים להתפזר.  אם מופיעות תופעות לוואי כגון
דמעות, ריר, הפרשות תוך ריאתיות, כיווץ אישונים, אי שליטה על
סוגרים, אבדן שליטה על מערכת השרירים, פירכוסים,  או פגיעה
מרכזית במערכת העצבים עקב חשיפה לגז או פגיעה ישירה, יש להזריק
אטרופין באופן מיידי.  אזרחים אשר ימצאו במכונית באיזור נפילת
טיל, יכבו באופן מיידי את מנוע המכונית וכל מערכת אוורור או
מיזוג אוויר. יש לסגור את חלונות המכונית ולחסום את פתחי
האוורור בעזרת כל אמצעי זמין. אין להסיר את מסכת המגן ללא
הוראה מפורשת שתימסר באמצעות אמצעי התקשורת."

העברתי את ידי על קופסאת הקרטון שהכילה את מסכת האב"כ שלי כדי
להיות בטוח שאני מוגן מכל סכנה. האם המפלצת השחורה בעלת
העיניים הגדולות שבפנים תספוג בשבילי כל רעל שינסה לרדוף אותי,
או שזוהי דרך מעוותת להפחתת הפחד שהגו פסיכולוגים בשרות ממשלת
ישראל? אולי הרעיון הוא ריפוי בעיסוק להמונים כדי להעביר את
הזמן שבו יחכו למותם המפרפר?

השמיים האפורים נעו במהירות ונראו כאילו שהם מנסים לברוח
מהאיזור המקולל במזרח התיכון יחד עם האנשים שהבינו כבר שאולי
טוב למות בעד ארצנו אך עדיף בהרבה לחיות למען עצמנו. השמש
שזרחה לא מכבר נחבאה עמוק מאחרי השכבה האפורה והסמיכה כאילו
שהיא מנסה לא להיות קשורה למה שקורה בארץ ולשמור על הנייטרליות
שלה.  הלוואי שגם אני יכלתי לנהוג כך.

הרדיו החל לשפוך חרישית לחלל האויר את Riders on the storm של
הדלתות ובראשי עברה מחשבה תועה שכך צריך להראות במציאות שקט של
לפני הסערה. עצרתי ברמזור אדום ורוקנתי את ראשי מכל מחשבה,
מנסה לשמור על רמת עירנות מספיקה כדי לנהוג ורמת הרדמות מספיקה
כדי להתעלם מהשעה המוקדמת.

"נחש צפע, נחש צפע", ירו הרמקולים סביבי ללא כל התראה מוקדמת.
צפצוף ארוך ומשונה מילא את חלל הרכב ועימו פרץ אדרנלין נורה
לתוך מחזור הדם שלי וגרם לגופי להדרך בכסא. צליל אזעקה עולה
ויורדת בדציבלים בלתי נסבלים החל לנסר את האוויר מנסה לשחרר את
זעמו לתוך עור התוף שלי. תחושת פניקה קלה בצבצה אי שם מפינה
אפורה בתוך ראשי והחלה מזמזמת בין התאים כמו נחיל ארבה מתפשט.
ביד רועדת שלפתי את מסכת האב"כ מהקופסא ופחסתי את מפלצת הגומי
השחורה לתוך פרצופי. משכתי את רצועות הגומי לראשי ונשמתי כדי
לגלות אם אני מסוגל לנשום, נשימה נואשת של טובע שלא יודע אם
ראשו מחוץ למים או בתוך המים.
לתזמורת המפוקפקת הזו הצטרפה שריקה הולכת ומתגברת של מנוע
סילוני ויחד איתה עלה לחץ הדם שלי. מתי הצליל  הזה יפסק, חשבתי
בתוך בליל המחשבות תוך שאני קולט בזווית העין אישה צעירה ודקת
מראה שרצה בבהלה בשדרה הרחבה ולא מצליחה להחליט לאיזה כיוון
עדיף לה לברוח.

ואז הגיע הפיצוץ

הטיל התפוצץ בעודו באוויר בקצה השדרה הארוכה, בדיוק במקום שבו
ניבטו קרני השמש בין העננים לפני שניה בלבד. המראה האפוקליפטי
של הפיצוץ ששבר את קרני האור לכל עבר היה מדהים ביופיו. כאילו
שאלוהים הציב חלון המשקיף לגיהנום באמצע העיר כדי לשכנע את
תושבי תל אביב לחזור בתשובה. בן רגע הופיע באותו מקום כדור
הולך ומתרחב בצבע צהוב כתום צורם ומתערבל.
אינסטינקטים קדמוניים של השרדות גרמו לידי לכבות את מנוע הרכב
ולסגור את פתחי האוורור למרות שהייתי משותק לגמרי מבהלה.

מבטי הוסט אל האשה הצעירה שרצה בטירוף לכיווני בעוד שמן העבר
השני המשיך הענן הכתום להתפשט לאיטו. חלקים קמאיים בתודעתי
הבינו שעיני חוזות במרוץ לחיים או למוות ושמכוניתי האטומה
והמוגנת היא גלגל ההצלה שהאישה השועטת לעברי מנסה בכל כוחה
להאחז בו. זעה חמה נפלטה מכל נקבובית בגופי בגל של בעתה.
עיני התרוצצו בינה לבין גל הערפל הכתום-צהוב מנסות לבלוע את
האבסורד הנורא שעוד רגע יחדור לתודעתי. האשה נחבטה בדלת
המכונית ונסתה לפתוח אותה בתנועות נואשות. הבטתי בפניה ממרחק
של כמה עשרות סנטימטרים דרך מסכת האב"כ וחלון המכונית המבריק.
חשתי כיצד כל עצב ועצב בגופה מנסה לנצל את השניות שנותרו עד
שנבלע בענן הכתום כדי להבין מדוע דלת מכוניתי הנעולה לא מגיבה
לפקודה הפשוטה שאצבעותיה משדרות לידית הדלת. באופן כמעט בלתי
מודע התמקמה אצבעי על הכפתור המשחרר את נעילת דלתות המכונית.
רכבת הרים דוהרת של מחשבות חלפה בין האונות שבראשי אך אף אחת
מאותן מחשבות לא גרמה לי ללחוץ על הכפתור.
יובש בעיני שלא מצמצו זמן רב, כתם שתן שהתפשט מאליו במפסעתי,
כאבים עמומים של שרירים תפוסים בכל איזור בגופי, נשימה מהירה
ששרקה דרך פילטר המסכה וכאב עמום בחזה התווספו לתחושת חוסר
אונים משוועת שלא הצליחה להסית את תשומת ליבי מהמראה שמתרחש
כשלושים סנטימטרים ממני. האישה פערה פה עגול בצרחה  מאשימה תוך
שהיא מסתכלת לתוך עיני בעיני עגל פעורות לרווחה. בבת אחת ראיתי
את אישוניה מתכווצים תוך שהערפל הצהבהב עוטף אותה ברכות. כעבור
מספר שניות הופיעו שני פסים של ריר מזויות פיה והיא קרסה על
הכביש השחור למרגלות המכונית. עיני ננעצו ברגליה הדקיקות
והלבנות מפרפרות על הכביש השחור ואז פוסקות ונראות ממש לא
שייכות לאוירה המחרידה שמסביבי.
קפאתי על מקומי למשך זמן מה לא מעכל את אשר ראו עיני.
ברדיו פסקה האזעקה וקולה של השדרנית שהספיקה להתעורר בינתיים
בקע ברשמיות. "דובר צה"ל מודיע שטיל שנשא חומרי לחימה כימיים
התפוצץ באיזור דרום תל אביב. אין לצאת מהמרחב האטום ואין להסיר
את מסכת האב"כ עד להגעת כוחות ההצלה.
דובר צה"ל מבקש להדגיש שלחובשי מסכת מגן אשר לא באו במגע ישיר
עם החומר לא נשקפת סכנת חיים.  אני חוזרת, אין להסיר את מסכות
המגן". הידיעה שכנראה שניצלתי וחוץ מטראומה כנראה שאיני סובל
משום פגיעה ממשית הכתה בי כפטיש.
כשעיני עדיין נעוצות ברגלי האשה המונחות על הכביש הסרתי את
מסכת האב"כ מעל פני ,תפשתי באצבעותי את ידית הפתיחה של הדלת
ופתחתי אותה לרווחה אל תוך האוויר הכתום.