אלכס סנדרה / כשכמעט הכל נגמר |
ורק את ממשיכה לצעוד.
לצעוד לעבר הלא נודע
בתוך הערפל
המכסה את הכל בדממה.
זה כואב כמו גהנום,
כמו התגשמות הסיוט הכי נורא.
נדמה שתצעדי בערפל לנצח,
לעד תצעדי בתוך הדממה-
אל עבר הלא נודע.
נדמה, שהערפל רק הולך וגדל,
הופך להיות שחור...
ואת-
צועדת בשתיקה.
בלי יכולת לצרוח מרוב כאב,
ומרוב אהבה-
שעוד לא נגמרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|