1

הדקאדנס נמכר בקיוסק ממול כמסטיק.
הנוף לא בפוקוס, מבעד לשאריות המסקינג
טייפ מלפני עשור. פרוסת לחם אחיד מתפוררת
לאיטה אל תוך כוס תה פושר. גברת
בתיה נוברת בנבכי העוף, חמקמק ובצבע תכלת-
אפרפר, כעשן סיגריה, אך במרקם של מלט
רטוב. שלמה נכנס עם בקבוק סמיון בשקית מניילון.
הוא תולה את המעיל על הוו וחולץ נעליים.
חיבוק.  "עוד מעט יבואו דודה דבורה וגם דוד גרשון."
"מה שלומם?"  "ככה ככה. אריק הסתבך עם הלופט גשעפטען,
המס הכנסה תפסו אותו. תיזהר מהמס הכנסה, חמודי.
הם מחפשים אותך." "ומה עם שאר החמולה?
מי מגיע?" "נורית ובעלה, איך קוראים לו, אה, יוסי שטילמן.
מעל במניות וזוכה. רק שלא יאפר לי על השטיח.
שלמה, תיזהר. הם מחפשים אותך." "אמא, אני בסדר.
אני עובד נקי. כמו בית מרקחת. לפי הספר."

גברת בתיה מטגנת קציצות בלי פלפל ומלח.
שלמה משחק בכפתור החולצה. "תיזהר לא לתלוש." "אמא, אני אומר
לך,
את רואה יותר מדי טלוויזיה." והיא עונה: "פרזיט!
איש אינו מצפה לאינקוויזיציה הספרדית."


2. (בלוז פולני)

היי היי
אמא שלי
אחוזת פרנויה.
היא לא אהבה אותך,
שלי,
לא אהבה אותך,
נויה,
היא לא סבלה אותך,
ניצה,
היא שנאה אותך,
שירלי.
אני עומד במטבח שלה
ברחוב קריניצי
ומציץ בסיר ל-
שנייה. קניידלעך. מרגיש אידיוט כמו צ'ארלי
שין. מת לעשן ושר לי
בלוז פולני. (אצלה אסור.) אני
מת לעשן ושר
בלוז פולני.

בלוז פולני,
דיכאון לבן.
כולן עזבוני,
רק אמא כאן.

היי היי,
אמא הכינה קציצות.
את החלון הזה
מזמן צריך לנקות:
עשר שנים עברו
מאז סופה במדבר.
אמא אוספת פירור.
הייתי הולך לבר
של מיקי ודופק איזה דרינק,
אבל תיכף יבואו אורחים.
אני מאבד ערכים.
אמא, איי ניד א שרינק.

בלוז פולני,
דיכאון לבן.
כולן עזבוני,
רק אמא כאן.

היי היי,
הנה שטילמן עם המניות.
הוא מתישב
ומאפר על השטיח כמו אידיוט.
אמא תרצח אותו.
אני חושב על פזית.
דודה דבורה מניחה את התחת
על הספה ומוזגת כוסית.
פזית נסעה לפרנקפורט.
אמא לא אהבה גם אותה.
"קניתי חוזה עתידי על פרנקים",
מספר דוד גרשון, "ומכרתי את הגרוטאה,
הפז'ו שהיתה לי."
בפרנקפורט, פזית שוכבת עם יורג.
דווקא שמאלן.
בטלוויזיה יש "סיפורי ניו יורק".
כואבת לי שן.
מתהפכת בטני.
אני מת לעשן
ושר בלוז פולני.

בלוז פולני,
דיכאון לבן.
כולן עזבוני,
רק אמא כאן.

הו מיידעלע, מיידעלע, מיידעלע, מיידעלע!