כשהיא כועסת,
הכל נהייה שחור,
לא משנה מי יעמוד מול העיניים שלה הוא יהיה הקורבן הבא,
עליו היא כבר תוציא את כל העצבים.
כי היא כועסת, וזה בכלל לא משנה על מה.
העניין הוא שכשהיא כועסת היא כבר לא היא,
היא שונה,
היא כועסת.
כשהיא עצובה,
הכל נהייה אפור,
העיניים מתמלאות בדמעות,
וזה לא משנה אם אתה כאן לידה,
כי היא בוכה.
והעיניים היפות שלה מתמלאות בים של דמעות,
והן זולגות להן לאט לאט אל עבר הלחיים שלה.
כשהיא עיפה
הכל מטושטש
כלום לא ברור.
זה בכלל לא משנה מה היא צריכה לעשות עכשיו,
כי היא עיפה,
והעיניים נעצמות לה.
וזה לא שהיא שכחה אותך,
היא פשוט לא מרוכזת,
היא עיפה.
אבל כשהיא שמחה
יש לה את החיוך הזה ,
החיוך המושלם שלה,
ואת הצחוק הממכר הזה
ואת האושר שקורן לה מהעיניים,
ורק בשביל זה שווה לך להיות שלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.