איש משופם אחז במתניה
כשחישבה לנפץ את עצמה אל הקיר,
בסוף יום. איש משופם, אני מציין
כי כאלה מותר להשהות עליהם מבט
ארוך יותר, והמוזה התעכבה על פניו
ועל היובש בצידי האף, ומבט הפליאה
שהיה תלוי בהן.

אני רחב של המשוררים, הסבירה לו
בפרצוף שנשא את חטא היוהרה
כמעט עד טווח מבטו,
אני זו שמכרכרים סביבה, ומחזרים ומעצבים תחנון
ומשהצליחו לנעוץ את הקרדום
שהשחזתי עבורם
הם זוקפים
לזכותם את נפלאות הגילוף.

איש משופם אינו תמיד משורר,
גם אם כולם דימו שכן.
ניתן להבדיל בנקל,
כי האיש הזה סירב
בתוקף להפשיל את תחתוניה,
הסיט לבסוף את שולי כובעו
ופסע מאצלה.

המוזה, מצידה, נוהגת לאסוף את עצמה
מחיקו של אחד
אל חברו, כדי שתקום בהם הקנאה
ויבזו את עצמם, בריצה אחריה
ויתבעו עליה זכויות קניין .

בני נאווחו צעירים בערבות אריזונה
שולפים סכינים
בבואם לתבוע כך בעלות על הסקואו, האישה.
משוררים מנופפים בקרקפות אחרות
כשהם משיבים את ערוותם לנדנה.