א.
נוסעים במכונית הישנה של דניאל. סיטרואן ויזה מודל 79'. יד
רביעית. גרגור מעומעם של מנוע מתאמץ. שקט של גשם. לילה על
האוטוסטרדה. לכיוון דרום. המחלף הבא - קיסריה. אני ודניאל.
אחרי סיבוב צולע של חיפוש בנות בבאר חיפאי אפלולי.
עשר שנים עברו מאז אותו לילה בויזה הישנה. עשר שנים, ואני
עדיין מצטמרר מלחשוב עליו. עשר שנים, וכאילו כלום לא היה.
נוסעים בגשם. הבזקים של מכוניות שעוקפות את הויזה המזדלחת
מסנוורים אותנו. בום מכיוון הגלגל מרעיד את כל האוטו. בדיוק
בסיבוב של מחלף קיסריה. הויזה הישנה מתחילה ליילל ולהסתחרר עד
שהיא מתנגשת במכונית שעמדה בצד, והפרונט שלה נמעך. וככה, בלילה
קר וסוער של חודש ינואר, הרסנו את הויזה הישנה של דניאל,
שהעלתה עשן מהמנוע. דניאל הלך לבדוק את המכונית שדפקנו. שניה
אחרי זה ראיתי אותו מתמוטט על הכביש ובוכה. "אנחנו הרגנו
אותו... אנחנו הרגנו אותו...!" "תרגע דניאל" צעקתי אליו, "זה
במילא לא משנה אין לנו עדים". רצתי אליו וראיתי את הגופה
שבמכונית. הוא המשיך לבכות: "אנחנו הרגנו אותו ונשב על זה בכלא
לאיזה עשר-עשרים שנה!" עוד כשהיינו בפאב בחיפה הרגשתי שהוא קצת
מסובב אבל לא חשבתי שהוא לא מסוגל לנהוג או לשלוט בעצמו באופן
כללי.
בהיתי בפניו של האיש שהרגנו דרך השמשה, כששמתי לב לעובדה שיש
בה חור של יריה. זה היה נראה כמו חור שלא תוקן ולא כמו חור
שנוצר עכשיו. דניאל ואני הוצאנו את הגופה הספוגה בדם מהמכונית
והתכוננו להליכה הארוכה אל הים, שם תכננו לזרוק אותה. היא
החליקה על הכביש. דניאל המשיך לבכות כשמצאתי אקדח זרוק
במכונית. זרקנו את הגופה והאקדח בצד הכביש. הויזה נשרפה. דניאל
ואני התחלנו ללכת ברגל לכיוון הארובות, עצרנו מונית ונסענו
הביתה. גם היום, עשר שנים אחרי, עדיין קשה לי לחשוב על הלילה
ההוא. הכרתי מישהי. אנחנו מתחתנים. בדרך לחתונה שלנו אנחנו
עוברים שם ואני נזכר. פלאשבקים חזקים עולים בי. אני מסיט את
ההגה ימינה וקופץ מהגשר. יש משהו בסיבוב הזה שגורם לאנשים לאבד
את השפיות.

ב.
אני עדיין לא מצליחה לעכל את הלילה ההוא. כשעצרתי את הטרמפ
מחיפה לתל אביב לא חשבתי שהטרמפ הזה ישנה לי את החיים לתמיד.
יום גשום בלילה. הכל קרה מהר מדי. הטרמפ ביציאה מחיפה, הנהג
החתיך שכל הזמן סיננתי לו מבטים דרך המראה, הגשם, הכביש
החלק...
ליד מחלף קיסריה נגמר לנו הדלק, כאילו בכוונה. כאילו יד מלמעלה
מעורבת. החתיך שולח ידים. "בואי אליי... אני אעשה לך נעים..."
החולצה שלי נקרעה מהמשיכה שלו. שלפתי את האקדח שאבא קנה לי
מהתיק והצמדתי אותו לרקה של הנהג. הוא נתן לי סטירה.
עשר שנים אחרי, ואני עדיין בוכה כשמפשיטים אותי במיטה. עשר
שנים ואני עדיין בוכה כמו שביעיסטית מזדיינת.
יריתי שתי יריות וברחתי. אחת פגעה בצווארו והשניה פגעה בגלגל
של מכונית שעברה שם, שהסתחררה והסתובבה כמה פעמים עד שהתנגשה
בסוטה הזה ויותר מאוחר גם נשרפה.
עשר שנים ואני מתחתנת. בחור נחמד מסתורי קצת. אנחנו נוסעים
לחתונה ועוברים שם. עוברים במחלף. החבר שלי מסיט את ההגה ימינה
ואנחנו קופצים מהגשר. יש משהו בסיבוב הזה שגורם לאנשים לאבד את
השפיות