נכנסנו למכונית...
החלטתי לחסום את פניני הטמטום של אבי עם הדיסקמן...
מאחורינו, רדפה אחרינו השמש, שהראתה סימנים ראשונים להתעניינות
בארץ ישראל. לפנינו סקר אותנו הירח, שבאותו יום היה מלא,
והתעניין בנו כנראה בגלל שהיינו היחידים על הכביש.
מעלינו, נצנצו מליוני כוכבים, אותם לא הצלחתי לראות עקב האורות
החזקים של המפעלים, אך ידעתי שהם שם...


הגענו.
החוף היה ריק מאנשים.
התישבנו מול הים- אמי הלכה להליכה שלה, ואבי נכנס למים.
סוף סוף שלווה! עכשיו אוכל לכתוב בשקט את הסיפור שלי...




24/8/02