כולנו נמות בסוף, כל אחד מאיתנו ימות באחד מן הימים.
אם זה בתאונה נוראית וברוטלית בגיל 20 ואם זה בגיל 70 מתוך
שינה.
חשבתי האם אני אגיע לגיל שבעים?
אני מתאר את החיים שלי ורואה ששנותי קצרות יותר ממה שנראה
לעין.
האמנם אני בחור צעיר שרק "התחיל" את חייו אך אם תשימו לב כבר
הילדות עברה. אך בשביל מה אנחנו כאן?
מה הטעם להכל כאן בחיים שלנו..
אוקיי אני אתן לכם דוגמא כי אני רואה שאתם לא כל כך הבנתם את
הפואנטה של הסיפור שלי עדיין.
יום שישי אתם חוזרים מהבסיס, או מתעוררים בבוקר לבית ספר.
אחר הצהריים אתם כבר בבית, אוכלים רואים איזה סרט טוב או בכלל
מתעסקים בדברים הקטנים שיש לכם בבית, כל אחד ודבריו שלו בחייו
שלו.
ומגיע הערב אתם מתקשרים לחברים יוצאים לאיזה פאב, חלקכם נשארים
עם החברה בבית ועושים איזה ערב של סקס וסרטים או שלוקחים אותה
לפאב ואחרי זה היא באה אליכם.
ממש לא משנה מה הטעם לכל זה. אוקיי יצאתם נהנתם נכון?
אוקיי זה נגמר הגעת הביתה הלכת לישון והתעוררת לעוד יום.
והיום הזה שונה מיום הקודם אך לא בהרבה הכל בגדר האפשרי לכל
אחד. עשיתם איזה טיול בחוץ כי היה אחלה מזג. חזרתם עברו שעתיים
ועוד שעה ועוד עיסוק. ואז מגיע הלילה ואתם הולכים לישון. והנה
עבר לו עוד יום.
אתם יודעים מה אולי זה נשמע לכם מופרך אז בוא נקצין את זה
במעט.
אתם קמים בבוקר למזג האוויר מטורף ביופיו. חיוך על הלב, החברה
שלכם לידכם. אתם שותים קפה והוא פשוט נפלא הפסקתם לעשן קיבלתם
קידום בעבודה או שפשוט נתנו לכם צ'ופר לא להגיע לבסיס היום או
משהו. הכל מתנהל מושלם. תחשבו על יום שאין כמוהו יותר.
הגיע הלילה והיום נגמר. והנה מגיע עוד יום אחריו, אז למה כל
היום הנהדר הזה שעבר עליכם?
הנה עוד יום, אתה מזדקן ביום, השיער שלך גדל בכמה מילימטרים כך
גם הציפורניים, המחשבה שלכם השתנתה בקצת לכיוון קצת שונה. אך
מה באמת חשוב? מה באמת השתנה בחיים שלכם, בעצם כלום לא השתנה
אצלכם בחיים.
יום רודף יום ואחריו בא עוד יום ועוד יום ומה הטעם להכל מה
המטרה לכל הימים האלה השנים האלה שאתם חיים?
אין מטרה כל יום מתחיל להראות כמו היום לפניו אול עם טקסטורה
שונה במקצת או אולי אפילו חוויה לא שיגרתית מידי פעם אך מה
המטרה, החוויה הזו נגמרה כך גם כל החוויות שחוויתם בחייכם אולי
הזיכרון זה מה שנשאר לכם, אולי הזיכרון זה הדבר היחיד שמגדיר
אתכם, הזיכרון שלכם זה אתם. אתם כמו כולם מלבד הזיכרון שלכם
שהוא שונה.
יש לכם את אותם יכולות שיש לי, אותה יכולת ראייה, אותה יכולת
שמיעה זה כמובן ביחס לזה שאין לכם שום בעיה ואתם בריאים כמו
שור.
הזיכרון שלכם זה אתם כלום אחר לא שונה. הימים אותם ימים
החוויות יעברו ויעלמו עם השנים ואז מה בעצם יש לך ביד? מה בעצם
השגת בכלל בחיים שלך?
כ-ל-ו-ם! זה הכל זיוף אחד גדול כל מה שהשגת הוא כלום, אלה
הגדרות של אנשים דרך, דפוס זה הכל, אבל בתכלס אתה לא שונה ממני
גם אם לך יש תואר בפיסיקה ואני טבח אתה אותו דבר ברמה הפשוטה
של אדם לאדם.
הזיכרון שלך זה מה שמגדיר אותך כמו ששלי מגדיר אותי. אני
הזיכרון שלי ואתה שלך.

אז מה הטעם?
בעוד יום