"דווקא יש לי חלום" אמרתי בשקט, גם רוצה שישמעו ויודעת שהם
יצחקו אבל הרי מגיע לי אז מי אני שאתנגד? עמית הרים את עיניו
מפיסת דשא שעקר ממקומה, והבעה מבודחת על פניו "לך? לך יש
חלום?" הוא התרומם בכעס "יא בת זונה, לכי להזדיין" הוא צעק,
וכשכולם מסביב הביטו בשנינו בעניין הוא סינן אלי משהוא לא ברור
והלך, ראשו מורם בגאווה, הוא נורא אוהב סצינות ציבוריות,
במיוחד כשהוא במרכז העניין, והלך.
תום הביט בי ושינאה בולטת מכל צד של עיניו, שהיו אדומות גם ככה
מאתמול בלילה ואם לא היה שונא סצנות ציבוריות היה גם זורק לי
איזה קללה ורץ אחרי עמית. הוא אמר שהוא שונא אותי וקם בשקט
והלך לו באיטיות בכיוון ההפוך לזה שהלך עמית, רק זה חסר לו,
לראות את עמית שימשיך לקלל אותי עוד שעה ואז ישאל אם בא לו
פלאפל.

אם ביום חמישי עמית לא היה בא אליי ואומר לי שיש לו חבר שמת
להכיר אותי ואם לא הייתי כל כך נואשת לפגוש מישהו, רק בשביל
לעשות לנטע כואב בלב על כל השטויות שהיא עושה, אולי הייתי
אומרת לו שאני עייפה ואין לי כוח, אולי הייתי פשוט אומרת שכל
החברים שלו מעאפנים וחרמנים ואין לי כוח שאיזה מעאפן חרמן
ומכוער ינסה לעשות לי אלוהים יודע מה בחשכת חדרו של עמית, אבל
לא אמרתי ועמית ששמח שסוף סוף אני מוכנה לפגוש את אחד החברים
שלו, ועוד אחד שעמית חשב שהוא כלי אחושרמוטה, והוא כבר רוצה
לראות אותי מוצאת חבר ומתיישבת, צחקתי עליו, הצבוע, לא הייתה
לו חברה מאז כיתה ב' אבל בנות לא היה חסר לו בגרוש, כי המעצבן
היה שווה באופן שלא ייאמן, ובנות נואשות מכיתה ז' תמיד התחננו
אליי שאני אסדר שהם ייפגשו, למרות שהוא בי"א והם רק בז', בשביל
עמית מה שבנות בית הספר הנואשות לא עשו...

יום שלישי, עשר בלילה, החדר של עמית, מסריח מקטורת ואורות
מעומעמים עד כדי סכנה, הכל כדי שנערה תמימה תאבד את כל מעצוריה
ותיתן לעמית כל מה שידרוש, תתפלאו איזה השפעה יש לאור מעומעם
וקצת קטורת על בנות ישראל החסודות.
פתחתי את הדלת בתנופה מהירה, מקווה לתפוס את עמית עם אחת
מנערותיו, תמיד נחמד להשפיל אותן למחרת בבית ספר, רק בשביל
לראות אותן מסמיקות לנוכח השאלה 'למה, יא מטומטמת, נתת לו?' לא
שזה בא להן כהפתעה, עמית לא הבטיח שום דבר לאף אחת בחיים שלו,
לא קשר ארוך טווח, ולא אהבה. אבל עמית ישב שם לבד על אדן החלון
וכמעט נפל החוצה כשהתפרצתי פנימה, כי חשב שזה אחד ההורים שלו,
ומיהר לזרוק את הסיגרייה שלו מהחלון.
"מטומטמת" הוא אמר וסימן לי לסגור את הדלת לפני שהריח יגיע
לחדר של ההורים שלו, למרות שזה היה בקומה אחרת בכלל של הבית,
"עכשיו אני אצטרך לעשן את הסיגריה האחרונה שלי. את באה איתי
אח"כ לקנות עוד." הוא אמר והושיט את ידו לחבילה שהייתה מוסתרת
מתחת לאחד הספרים שעל השידה מתחת לחלון.
"חשבתי שאתה רק מעשן את הסיגריות שאחרי" צחקתי עליו וזרקתי את
התיק שלי על הריצפה, עמית עשה לי פרצוף והדליק את הסיגריה
האחרונה שלו במומחיות מעושה וזרק את הגפרור השרוף מהחלון, מסכן
מי שעובר מתחת לחלון של עמית, גשם של בדלי סיגריות וגפרורים
שרופים יורד שם כל הזמן...
אחרי חצי שעה נשמעה דפיקה בדלת, אני הייתי עסוקה בלחבל במערכת
של עמית אפילו לא טרחתי לענות, ושכחתי בכלל שאני אמורה לפגוש
איזה חבר מעאפן שלו עד, לפחות, ששמעתי את עמית צועק "כנס!"
והוא נכנס.
לפני הכל אני רק רוצה להבהיר שמההתחלה העניין היחיד שהיה לי
במי שזה לא יהיה היה עסקי בלבד, לגרום לנטע לאכול ת'לב.  אבל
לצערי זה לא יצא ככה. לא שהתאהבתי או משהו, מה אתם חושבים שזה?
חלומות מתוקים?
"דור" הוא לחץ לי את היד בדרך החמודה הזו שיש לבנים ברגעי חסד
נדירים. חייכתי אליו "דורית" הוא הסתכל על עמית "מה? באמת?"
"לא. נועה."
הוא חייך והינהן בראשו "יותר טוב". הוא התיישב לידי "אז את
נועה המפורסמת?" הוא בחן אותי בלי בושה הבטתי בעמית בכעס אבל
הוא רק משך בכתפיים ושאף מהסיגריה. "ואתה? ראש מועדון המעריצים
שלי?" שאלתי בחוסר חשק, כאילו אני בכלל לא חלק מהשיחה המטומטמת
הזו, למרות שהייתי. לצערי הוא לא נרתע "לצערי לא. הובסתי
בבחירות ע"י עמית, הוא מחץ אותי לגמרי." ציחקקתי, נו, לפחות
הוא לא תקע לי איזה שורה כמו 'את רוצה שאני אהיה?', זה גם
משהו. עמית נד בזילזול בראשו מהחלון ופתאום צעק "מאיה!" נהדר,
שנואת נפשי ועמית הולך להזמין אותה להיכנס, אבל עמית הפתיע,
הוא סימן לי שהוא עוד שנייה חוזר וקפץ מהחלון, כולה קומה
ראשונה, נו אפילו לא קומה ראשונה, בית פרטי.
דור הביט בי ולא היה קשה לנחש על מה הוא חושב, חדר נעול, חשוך,
לבד... נו, תחשבו אתם איך עובד המוח הזכרי הישראלי הממוצע.
"לא" הנדתי בראשי
"מה לא?" הוא באמת לא הבין.
"השניה שמעתי את השם שלך בפעם הראשונה, למה אתה חושב שאני אעשה
איתך משהו?"
"לא חשבתי" הוא היתמם
"טוב חמוד, בסדר."
"באמת!" ולרגע כמעט השתכנעתי עד שראיתי קונדום מציץ מהכיס שלו,
תפסתי אותו והחזקתי אותו מול הפרצוף שלו, "זה 'לא חשבתי'? בן
זונה"
זרקתי עליו את הקונדום וקמתי לקחת את התיק שלי הוא קם מהר "אל
תלכי".
פתחתי את התיק שלי והוצאתי חבילת סיגריות ומצית "אני לא הולכת.
אני באתי לעמית, אתה לעומת זאת מוזמן לעוף." התיישבתי על אדן
החלון והצתתי את הסיגריה באנחה כבדה וצפיתי בעמית שהיה שקוע
בשיחה עם מאיה למרות שעיניו היו נעוצות בחזה שלה וגם ממאה מטר
ממנו יכולתי לראות את זה, אבל למאיה, כרגיל, זה לא הפריע, זה
החמיא לה, בלונדינית מטומטמת, חשבתי בפעם האלף ואיפרתי.