[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מורן בת
/
סוף טוב

אמרתי לה שאני צריך לדבר איתה, נשמעתי רציני.
היא שאלה אם זה משהו ש"יעשה אותה עצובה". אמרתי שכן.
נפגשנו במן קפה כזה ליד הים ודיברנו קצת, על סתם. היא כל הזמן
שאלה מה אני הולך להגיד לה ואמרתי לה שעוד מעט.
אחרי שהיינו שם עוד קצת והיא שאלה אותי כל הזמן מה זה ומה קרה,
אמרתי לה שתבוא לים ואני אגיד לה.
הלכנו לים וקניתי לי ארטיק סגול ולה ארטיק כתום.
ישבנו על החול ואכלנו את הארטיק והיה די קריר.
אבל היא ידעה כל הזמן מה אני הולך להגיד לה. היא ידעה שזה לא
יכול להיות משהו אחר, היא הפסיקה לשאול, היא כבר לא רצתה
לשמוע.
אמרתי לה בעדינות, אבל את האמת.
וכשאמרתי לה אני חושב שראיתי שהיא ידעה את זה ושהיא קצת ציפתה
לזה, אבל היא בכל זאת לא התחילה להתמודד עם זה עד שאמרתי לה.
וידעתי, וגם היא, מה היא תעשה אז.
היא בכתה די בשקט והיתה עצובה ובכתה עוד לא כל כך חזק, למרות
שזה היה מראה די עצוב.
ואז קיבלתי את מה שרציתי. עשיתי את זה רק בשביל לראות אותה
בוכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עברתי הרבה
בחיים. לא, לא
ככה, רק
אוראלי.
ישראל היה
הראשון שתקע
לי.

האשה הקטנה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/2/03 22:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן בת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה