סילבסטר 2003. גל יורד במדרגות מהדירה שלו אל הרחוב המתרגש.
השקיעה האדומה כבר מזמן התפנתה ונהיה לילה אטום במקומה. קר כמו
שקר בלילות. מחניק כמו שחם בימים. הוא הולך לכיוון מרכז העיר.
הוא הולך ברגל, ככה קל יותר לזוז. בחוץ מנגינה רגילה של ערב:
מכוניות נוסעות, תינוקות בוכים וסירנות. עשרה הרוגים הערב
בפיגועים רצחניים. עשרים בתאונות דרכים. ברחובות משוטטים אנשים
עם תואר ראשון ועגלות ילדים, מחפשים פחיות שתיה ריקות. על
הגגות אנשים עם משקפות, מחפשים את הטילים של עיראק. בצד השני
של העולם לוחמים עזי נפש ודם, מחפשים דרך להוציא נפט ממים. ילד
נחטף לתוך מכונית. חייל מתוך טרמפיאדה. חיילי מג"ב מסתובבים
ב"הכנס" בירושלים, בתל אביב וברומא. ערבים מסתובבים בהחבא.
פועלים זרים בראש מושפל. כלב לא עובר מחסום. גם לא אישה בהריון
בלילה של ערב חג. בכל נשימה של אוויר כבר מרגישים את הכבדות
והדביקות של יום הדין. גל עובר בדלת המועדון ויורד במדרגות אל
החלל המקושט. בפנים השמחה כבר באוויר. אהבה נשפכת כמו מים.
אהבה גואה בחדר, מאיימת להטביע אותו. אהבה פתאומית.
הלילה...! הדי ג'יי צועק ומרים ידיים, המוזיקה מתגברת, מישהו
שורק במשרוקית.
הלילה נחגוג כאילו זו שנת 1999!

1999 הוא צועק.
1-9-9-9.    

לפני שהכל נהרס לגמרי.