כאילו אין תקוה.
הכל שחור, אפל וחשוך
ואני מרגישה שבויה בבועה
תקועה בטיפה שהולכת להתנפץ לאלפי רסיסים.
תקוה אין יותר
העתיד כבר לא חשוב.
אני עטופה בחוסר אונים
בלי דבר לעשות,
תקועה בצנצנת זכוכית
שסוגרת עלי, שחונקת אותי!
ואני בוכה, והדמעות מציפות
נכנסות לגרוני, לתוכי, לליבי.
תקוה אין
והעתיד..
לא נראה ורוד.
לא עוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|