איברהים ישב בבית קפה וחשב על החיים.  עוד חצי שעה הוא יהיה בן
30 , 30 ולא דקה יותר . " מזל טוב איברהים ", איחל לעצמו בשקט
," ובהצלחה עם הפיגוע" . איברהים הוציא את התרמוס שהכין לו
מבעוד מועד ומזג לעצמו כוס משקה אחרונה. הוא הסתכל מסביב, וראה
את עשרות האנשים המאושרים הטמונים עמוק עמוק בחייהם האישיים.
הוא ראה את זוג האוהבים הצעיר משלבים ידיהם ולוגמים את הקפה
שלהם בצורה רומנטית להפליא . הוא ראה את ההורים הטריים משחקים
עם התינוק הצעיר שנולד להם לא מכבר בעת שזוג ילדיהם הבוגרים
יותר משחקים מחבואים בין הכיסאות הריקים בבית הקפה. זוג קשישים
ישב ליד איברהים ושיחק שש בש בעת ששמש נעימה ליטפה את פניהם
מרובות הקמטים , קמטים רבים ועמוקים אשר עברו רבות במהלך חייהם
של הקשישים  וכעת כל זה עמד להימחק בפיצוץ אחד סופי. איברהים
נזכר פתאום במשפחתו שלו אשר מחכה בביתו בקוצר רוח כדי להפתיעו
באיזו עוגת קונדיטוריה שהצליחו איכשהו להקריץ מהעבר השני של
הקו הירוק. לו רק ידעו שבנם, אביהם או אחיהם מקריב את עצמו
עכשיו למען המדינה הפלשתינית. אילו רק ידעו , כמה היו גאים בו
. נכון שאחרי זה אמא תבכה ונכון שחמשת ילדיו יהיו יתומים אבל
בזכותו של איברהים תגיע המדינה הפלשתינית. " תחי פלשתין !" ,
לחש לעצמו איברהים ותחושה חמימה התפשטה בגופו. בלבו הוא קיווה
שהתאבדותו תהיה האחרונה ואחריו יהיה רק שלום, שלום של אמיצים
שכזה. מלצר יהודי עבר ונתקל באיברהים מאחור, " סליחה אדוני ,
בלי כוונה" , אמר והמשיך ללכת . מתאבדים אחרים היו מתפוצצים
אחרי הדבר הזה, אבל איברהים היה רגוע מטבעו . הוא לא שנא אף
אחד , אפילו לא את אותו עם יהודי אשר החזיק את עמו תחת כיבוש.
בסך הכל , הוא היה אדם מיואש. ואנשים מיואשים לפעמים מסוכנים
אף יותר מאנשים מלאי השנאה. איברהים תקע מבט אחרון באנשים
שמסביבו . עוד חמש דקות כולם יהיו אחים ואחיות לאבל, לכאב,
לצער.  תפילה אחרונה לאללה ואני לוחץ על המתג, חשב לעצמו,
תפילה אחרונה ונגמור עם כל העניין הזה. אוטובוס של ילדים שהיו
באמצע טיול שנתי עצר ליד בית הקפה. " קדימה ילדים , עשר דקות
לקנות משהו ולחזור לאוטובוס" , צעקה המדריכה לילדים שהסתערו על
הדלפק כבר הרבה לפני שפתחה פייה . איברהים סיים להתפלל והביט
בילדים שזה עתה הגיעו לבית הקפה. לכל אחד מהם יש אמא ואבא אשר
אינם אפילו מעלים על דעתם שילדיהם כה קרוב למותו . איברהים
הסתובב וראה את הבחורה שישבה מולו מתקרבת אליו במהירות .
איברהים החל להזיע וקצב ליבו האץ עד מאד. הבחורה נעצרה , הניחה
פתק על שולחנו , סידרה את המכשיר באוזנה והמשיכה ללכת .
                             " מזל טוב אברהם לרגל יום
הולדתך ה30 .
                                 שיהיה לך אושר ועושר בהמשך
חייך .
                                      (-:  מאחלת קוראת
השפתיים החטטנית...."

איברהים חייך ואחז במתג . המצפון שלו השתגע בזמן שמיליון
מחשבות רצו לו בראש. עוד 10 שניות הוא יהיה בן שלושים . 9  8
7  6  5  4  3  2  1....איברהים לחץ על המתג וכלום . שום דבר
לא קרה - לא פיגוע, לא גן עדן, לא בתולות . פשוט שקט.  בעיה
חשמלית בטח או מצת דפוק , הניח וגיחך. איברהים אחז בתרמוס, קם
והחל לצאת מבית הקפה. " כאן קול ישראל מירושלים ואלה חדשות
השעה 4 מפי דוד יהלום" , נשמע קול הקריין ברדיו , " לפני מספר
דקות אירע ברחוב המלך דוד בנתניה פיצוץ עז. כוחות מד"א שהגיעו
למקום מדווחים על מספר רב של נפגעים בפיגוע התאבדות,  כוחות
המשטרה ...." . " מצב ללא מוצא אה ? " , העיר האיש שחיכה ליד
הדלפק כמי שמתחיל שיחה נוספת ושגרתית על איך מתמודדים עם המצב
בארץ. " יכול היה להיות גרוע יותר" , הגיב איברהים במבטאו
הערבי הכבד והמשיך לכיוון רחובותיה של מזרח ירושלים.