(בחורה בשנות העשרים המאוחרות לחייה, נראית מעט עייפה
ומיואשת, יושבת על שולחן במרכז הבמה.  היא מוארת בזרקור רך,
מעט כמו אור מרוכז בבחורה היושבת על שולחן הבלש בסרטי "פילם
נואר". היא מעשנת סיגריה ופותחת במונולוג)
מירי: שמע, אנחנו צריכים לדבר. אני נורא מצטערת לעשות לך את
זה אבל פשוט אין לי שום ברירה. חשבתי על זה המון בדרך לכאן...
(פאוזה)
זה פשוט... לא מתאים.
(פאוזה)
מה למה? ככה. כי... טוב, אתה רוצה לדעת למה?
תראה. אנחנו יוצאים כבר ארבעה חודשים, ראובן. רוני, סליחה,
אני... לא מרוכזת כל כך.  מצטערת. בכל מקרה... אממ... אתה בחור
נורא נחמד, באמת. אתה מקסים, אתה חמוד, אתה מתקשר בזמן ולא
מאחר לשום מקום... אבל... איך אני מנסחת את זה... יש לך זין
קטן. לא שיש לי משהו נגד אנשים עם זין קטן, חס וחלילה אבל זה
לא... אני... אני צריכה סיפוק מסוים, ואתה לא יכול... (מתנשפת
לרגע) תקשיב, אתה בדיוק הטיפוס שחשבתי שאתחתן איתו. באמת,
חלומה של כל בחורה: אתה חתיך, אתה חכם, אתה די מצחיק, יש לך
עבודה טובה - הכל במקום. בחודש הראשון אולי אפילו חשבתי על
חתונה, ועל בית ברעננה עם 2 ילדים, כלב וחצר גדולה מלאה
גלדיולות. אבל... (בחוסר אונים) אני לא יכולה לדמיין בית
ברעננה, שני ילדים, כלב, גלדיולות וזין קטן! זה פשוט לא מסתדר
לי בראש. אבל היה נחמד לחשוב על חתונה תקופה מסוימת. (מכבה את
הסיגריה) משהו לבן, בגן אירועים... (מחייכת חיוך חולמני
במקצת) אני ואתה מתחת לחופה, אמא שלי בוכה לידנו, מפות
לבנות... זה היה יכול להיות כל כך יפה... (קמה ומתחילה לרקד
לעצמה בחדר, חיוך רחב על פניה) היית מסתכל לי בעיניים, שובר
את הכוס ומחייך. כולם היו רוקדים, כולם. חתונה גדולה. הצלם
מכפיל אותנו בשש ומסובב אותנו. המשפחה שלך אוהבת אותי מאוד.
אבא שלך כל הזמן אומר לחבריו: "המירי הזאת, היא משהו!" (חוזרת
על המילה "משהו" כמה פעמים תוך כדי ריקוד באותה אינטונציה בה
נאמרה במשפט) הצ'קים של החתונה הספיקו לנו לקניית בית קטן
בשכונה טובה ברעננה. שכנים נחמדים. יש לנו תאומים, בן ובת. גם
אחרי הלידה, וגם שנים רבות אחר כך, שהילדים עזבו את הבית,
המשכנו לאהוב. ואתה כל לילה אמרת לי: "מירי, אני אוהב אותך"
ועשינו אהבה ואני... (מפסיקה לרקוד ומתמוטטת באחת. האשליה
נשברה. מתיישבת שוב על השולחן, מדליקה סיגריה) על מי אני מנסה
לעבוד. זה הרי לא ילך. יש לך זין קטן, והקשר הזה לא יכול
להמשך. (אוספת את עצמה) אז אני מצטערת, אבל זה נגמר, ראובן.
רוני. סליחה.
(פאוזה)
עם מי אני אצא עכשיו? אני לא יודעת... מנחם, אני חושבת. הוא
הזמין אותי לצאת שבוע שעבר.
(פאוזה)
לא, לא אכפת לי שהוא מכוער.
(פאוזה)
מה אתה אומר? הוא לא נחמד? אני לא יודעת, אולי אתה צודק. לא
מכירה אותו כל כך. ובכל זאת, אורלי סיפרה לי שיש לו 27 ס"מ...
(מירי לוקחת עוד שאיפה ארוכה מהסיגריה ופולטת את העשן. האור
מתעמעם לאט עד לחושך מוחלט)