העט שהוא מחזיק בידו כבר רועד. חלק הגומי שלו כבר מכוסה במעט
זיעה. הוא לוגם לגימה אחרונה מכוס הקפה. התנור פועל בעוצמה
מלאה. אם כך, אין מוצא: מחר יום האהבה הבינלאומי, והוא החליט
שיכתוב לה משהו, לא מפני שרצה או מפני שחשב שיש לו פוטנציאל -
ולו הקלוש ביותר - לכתוב משהו שלא יהיה בולשיט טוטאלי, אלא
מפני שידע שהיא תיעלב באם לא תקבל ממנו כלום, ומכיוון שלא רצה
שתעלב, וגם מפני שמצבו הכלכלי לא איפשר בידו לרכוש עבורה משהו
יקר ערך, החליט שישקיע את זמנו בכתיבה. גם היא רמזה לו ימים
אחדים לפנים מכך: "החבר של טלי כתב לה שיר. אתה לא חושב שזו
מחווה נחמדה?", הוא לא הגיב, אבל את הרמז הוא הבין, לצערו. אם
כך, שיר.
מיותר לציין שמימיו הוא לא כתב שיר. הקרוב ביותר לכך היה
גרפיטי שחשב פעם לצייר בשירותי הבנות, אולם גם זה לא יצא.
למזלו, בשירה מודרנית אין חובה להקפיד יותר מדי על חריזה או על
מבנה, ובעצם הוא יכול פשוט לכתוב איזה קטע ולחלק אותו לשורות
קצרות ולקרוא לזה שיר. היא לבטח לא תבקר אותו, משום שתהיה שמחה
ואסירת תודה לו על כך שהוא אף רשם עבורה שיר. אם כך, על מה יש
לכתוב, בעצם? מתחשק לו מאוד לפתוח ספר שירים ולצטט איזה שיר של
ביאליק. אבל קודם כל היא לבטח הייתה שמה לב אם היה מצטט לה את
ביאליק, ומעבר לזה ספר השירה היחיד שהיה לו בבית היה ספר הכנה
לבגרות, שנשאר שם מאז התיכון. "למה אתה לא זורק את הספר הזה?"
הייתה שואלת אותו לפעמים. לא הייתה לו תשובה בעצם. כמו ששמר את
ספרי האלגברה כדי שיוכל לתרגל את עצמו פה ושם. בינתיים הוא
עובד בשירות לקוחות ואין לו צורך באלגברה הזו. בעצם, למי כן יש
צורך באלגברה? אבל הוא סוטה מהנושא. לכתוב עליה.
אם כך, מה בעצם כה נפלא בה? הוא מעלה את תמונתה בראשו, וליתר
בטחון גם מוציא אחת מהאלבום. נראה הגיוני לכתוב על עיניה, אולם
אין בהן אף ייחוד שהוא רואה לנכון להכניס בשירו. הן חומות,
קטנות, קרובות למדי אחת לשנייה וזו השמאלית גדולה בהפרש-מה מזו
הימנית. גבותיה עבות ולעתים כמעט מתחברות ביניהן, וביחד עם
שיערה המקורזל הן משוות לה מראה כאילו יצאה הרגע מקליפ של
האייטיז. גם מותניה אינן צרות במיוחד, ועם זאת אינן עגלגלות
ודשנות במקומות הנכונים. עכוזה תופס ללא ספק מקום רב במרחב,
והוא ראה לא אחת ילדים המצביעים וצוחקים עליו. מעבר לזה, תמיד
נידף ממנה ניחוח של פטרוזיליה. לא ברור לו למה. הוא אף פעם לא
ראה אותה אוכלת פטרוזיליה. אם כך, חיצוניותה אינה נושא לשיר.
הבה נביט בפנימיותה. בעצם, אילו תכונות בולטות בה? לא שהיא רעה
או טיפשה, אבל היא גם לא טובת לב או אינטליגנטית במיוחד. בקהל
של אנשים היא משתלבת. היא נשכחת לאחר מבט ראשון. היא מרוויחה
משכורת ממוצעת, חולמת על 2.5 ילדים, משייפת את ציפורניה תוך
צפייה בשידורים חוזרים של "חברים", אוהבת לאכול צ'יפס, טסה פעם
בשנה-שנתיים לאיזה סופשבוע בלונדון או בטורקיה, עובדת כמזכירה,
נוהגת בפיאט אונו שנת 95 ידנית, מאזינה לקולדפליי ולעידן
רייכל, משתמשת בטמפונים של טמפקס. אין דבר מיוחד בה. הוא יוצא
עם ההתגלמות האנושית של גלגל"צ. המיינסטרים האנושי. מדוע הוא
בעצם נשאר איתה? האם היא מסיבה לו אושר? האם יש משהו מלבד
ההרגל שמחזיק אותו עימה?
מחשבתו נקטעת כשהיא נכנסת לחדר. היא מניחה לפניו כוס קפה חדשה
שהכינה לו. "אני הולכת לישון", היא אומרת בשקט, נושקת על לחיו
כמדי לילה ויוצאת מהחדר.

ביום למחרת הוא מביא לה את "הכניסיני תחת כנפך", כתוב על נייר
שורות בעט פיילוט ורוד.