הוא שוכב בסלון וחושב. הוא נזכר בפעם הקודמת שבה הרגיש כך,
שהיתה גם הפעם הראשונה וגם האחרונה שבה זה קרה לו. המתוקה הלכה
לפני דקות ספורות והוא פינה מהשולחן את בקבוק היין הריק-כמעט,
רק טיפות בודדות נותרו בתחתיתו, ואת שתי הכוסות. הוא שם לב
שהמתוקה לא שתתה דבר כל הערב - מלבד היין כמובן, חצי בקבוק
כמעט - וחלפה בראשו המחשבה שבבוקר היא בודאי תשלם את מחיר
ההאנג-אובר הבלתי-נמנע, וכבר החלו רחמיו להיכמר עליה, מתוקה
שכזאת. הוא פינה את כל הכלים מהשולחן אל כיור המטבח. הם סעדו
על השולחן הנמוך שבסלון בהיעדר שולחן אוכל של ממש בדירתו. הוא
חזר לשכב על הספה הגדולה בסלון, וחשב.

בפעם הקודמת שבה זה קרה לו, הוא היה זה שתמיד הלך בסוף הלילה.
הוא עבד משמרות ערב באותה תקופה, עבודת סטודנטים. היה מסיים
משמרת באמצע הלילה ונוסע ישר אליה, מגיע בשעה אחת או שתיים אחר
חצות ונוקש בשקט על דלתה. היא היתה יוצאת אליו מהמיטה, עטופה
בקורי חלומות ובחמימות של גוף שכרגע יצא מתחת השמיכה החמה אל
אויר הדירה הצונן. כמו מרחפת מעל הרצפה הקרה מבלי לגעת בה ממש,
אפופה ריחות מתוקים של שינה היא היתה אוספת אותו אליה. בארבע
או חמש לפנות בוקר היו נרדמים לבסוף, מחובקים ומזיעים זיעה
מתוקה מתחת לפוך, בשר אחד. בבוקר היה קם בקושי, בזכות השעון
המעורר ובזכות ליטופיה המפצירים ונגיעותיה המעוררות. הם היו
נטמעים זה בבשרה של זו פעם נוספת, אחרונה, כממאנים להיפרד
מתענוגות הלילה שחלף מהר מדי, עדיין מתוך תנומה מתוקה של בוקר.
ואז היה מתקלח בזריזות, נושק לה לשלום על שפתיה - בידידות,
ברוך, התשוקה של אמש מצאה לה פורקן זה מכבר - עולה על הקטנוע
ונוסע לאוניברסיטה. בבקרים כאלה היה עייף אך מחוייך, לאות
מתוקה מרחפת על כל איבריו והוא יודע - כמעט מצפה - שחבריו
יבחינו בכך ויקרצו לו כאומרים "אנחנו יודעים מה עשית אתמול
בלילה" ויתבדחו איתו על כך במין אחווה גברית של זימה שתמיד
נראתה לו דוחה למחצה ומחמיאה למחצה.

המתוקה שלחה לו מייל ליום האהבה. לו ולעוד תריסר מכותבים, מייל
ידידותי, נייטראלי. הוא השיב לה בחיוך :-) , שאל מה התכניות
שלה לערב וכיצד היא מתכוונת לחגוג את חג האוהבים (Lovers).
המתוקה השיבה שאין לה מאהב (Lover), כאילו שהוא לא יודע, ושהיא
לומדת עד הערב ואחר-כך כנראה תשתה-את-עצמה-למוות בדירתה... ;-)
.
מול מסך המחשב קל יותר להביע רגשות, כאילו ההסתתרות מאחוריו
מפחיתה את מידת החשיפה האישית ומעבירה הכל למישור ניטראלי,
מרוחק, סטרילי. זו הקלות הבלתי נסבלת של המדיום האלקטרוני
שהופכת את המלאכה המפחידה כל-כך של להתחיל-עם-בחורה לקלה יותר.
ואם הדברים נכתבים בשפה זרה, ובפרט אנגלית, על אחת כמה וכמה זה
קל יותר מאשר לומר אותם לאדם בפניו ובשפת אמו. בקיצור - אם
מישהו שולח לך מייל שאומר "I LOVE YOU, BABY" - אל תצאי מעורך.
חכי שיביט לתוך עינייך ויגיד לך "אני אוהב אותך, מתוקה שלי".
כך או כך - הוא השיב לה שבמקרה הזה עדיף כבר שישתו ביחד ו-
tovim ha-shnaim min ha-echad , לא...?   :-)  הם סגרו על שעה
תשע בערב. הוא הציע שייפגשו אצלו, ובליבו המחשבה שהוא גר לבדו
בעוד שהיא גרה עם שותפה, ואם כבר נפגשים בערב ט'ו-באב על בקבוק
יין - למה לא להשאיר את כל האפשרויות פתוחות...

בפעם הקודמת זה נמשך כמעט שנה. הם הכירו דרך חבר משותף. לה היה
חבר קבוע כבר יותר מחמש שנים: טיילו יחד בחו"ל, גרו יחד, חשבון
בנק משותף - חבר קבוע. ערב אחד הקבוע נתן לה מכתב. כתב שהוא
רוצה להיפרד. לא יכל להגיד לה בפנים, בודאי שלא יכל להסביר למה
ומדוע. קם ועזב. והוא היה שם בשבילה - בשיחות טלפון לתוך
הלילה, בפגישות על כוס קפה ובכלל. היא ידעה שהיא יכולה להתקשר
אליו בכל רגע שבו היא מרגישה צורך, בכל שעה משעות היום והלילה.
תמיד היו בפיו מילות הרגעה ונחמה עבורה, וגם מילות עידוד
וחיזוק. לאחר שיחה או פגישה איתו היא תמיד הרגישה טוב יותר.
בעצם, הודתה בפני עצמה, היא מרגישה טוב יותר כבר מעצם המחשבה
על שיחה איתו.  ביום הולדתה, כמה שבועות לאחר המכתב מהקבוע,
הוא לקח אותה למסיבה של חברים בקיבוץ בצפון. זה היה בחורף
והלילה היה קר וגשום. בחצות, עדיין בדרך למסיבה, עצר בשולי
הכביש, אמר לה יומולדת שמח ונשק לה על לחיה. היא התרגשה וחיבקה
אותו חזק-חזק, הם החליפו מבטים וחייכו. מאוחר יותר, בחסות
האלכוהול והעשן וריצודי החושך הצבעוני על הרחבה הם רקדו
צמוד-צמוד, אפילו משכו תשומת לב. כשהמסיבה דעכה באשמורת שלישית
החליטו ש"אם שותים לא נוהגים" ונשארו לישון בחדר פנוי של חברים
בקיבוץ. הם גילו שפיותיהם מתאימים כמו ספרייט לטקילה. זה נמשך
כל אותו החורף והאביב שלאחריו וגם מרבית הקיץ שאחריהם. ואז היא
אמרה לו שהיא אוהבת אותו. זה היה הסוף, כמובן.

המתוקה הגיעה בשעה היעודה ובידה תפרחת הרדוף ורודה שקטפה בדרך.
הוא היה אצל הכיריים, בוחש וטועם פעם אחרונה את ארוחת הערב
שהבטיח להכין. השולחן כבר היה ערוך לארוחה פלוס יין ונרות. הם
הרימו כוסית "לחיי האהבה" ואכלו, ושוב שתו. הוא נשכב על הספה
והמתוקה התיישבה על השטיח למרגלותיו. הם דיברו על הא ועל דא,
ושוב על הא. הוא ליטף את שערה... את פניה... את צווארה... הם
התנשקו.

אחרי הצהרת האהבה שלה - המצפון שלו התפרץ בזעקה שהיתה כלואה
חודשים רבים. כל עוד האמין שהקשר ביניהם הדדי, ששניהם מחפשים
את אותו הדבר (סקס מדהים, חום אנושי), הצליח לשמור את מצפונו
שקט. שנינו ילדים גדולים - הוא היה אומר לעצמו - ומי אמר שכל
מערכת יחסים צריכה לנבוע מאהבה גדולה, או להוביל אליה? אין כל
רע בידידות לא-אפלטונית, ובתנאי שהדבר מוסכם על שני הצדדים,
הלא כן? אך עכשיו היא גילתה לו את רגשותיה האמיתיים, חשפה את
השקר העצמי, ויותר מכך -  ניסתה לשכנע אותו שגם הוא אוהב אותה
רק שפשוט קשה לו להודות. היא גם באה אליו בטענות - איך הוא
מסוגל להיות עיוור כל-כך לאהבה הנפלאה שצמחה ביניהם? ולמה
כל-כך קשה לו להודות ברגשותיו!!!? היא הפרה את כללי המשחק,
פרעה את המוסכמות העדינות של האינטימיות שנרקמה ביניהם. היא
קרעה את המסכה מעל ליבה והטילה אותו לבין זרועותיו חשוף, פועם
ורוטט. רק עכשיו הבין איזה עוול גדול עשה לה. איך שבר את ליבה
פשוט מכיון שלא הקשיב, לא קרא את הסימנים, לא הרשה לעצמו לקלוט
את מה ששידרה אליו - ונשבע לעצמו שעל הטעות הזאת הוא לא יחזור.
כי גברים ונשים לא קורצו מאותם החומרים, כנראה. והוא באמת לא
חזר עליה. כבר יותר משנתיים חלפו מאז והוא עמד בפיתויים רבים,
לא מרשה לעצמו להכנס לקשר כלשהו עם מישהי שאין בליבו אהבה
כלפיה. פוחד להשלות אותן, אפילו שלא במודע, ויותר מכך פוחד
למצוא עצמו עומד שוב בפני לב שבור של בחורה יפה.
רק שפתאום הוא כל-כך לבד, והיא כל-כך מתוקה, והוא כבר יודע
שפיותיהם מתאימים כמו ג'ין וטוניק.